● (עיגול שחור)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

● (עיגול שחור) הוא שם עט של סופר אלמוני, מחבר הספרים "ספר עלטה" ו"צורת עתיד".

ספר עלטה (2014)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – ספר עלטה
  • "את המקום שתפסה השפה במאה ה־20 תתפוס במאה ה־21 – הלמידה."
  • "כי איפה שיש יצר הרע יש דת. ומכיוון שככל שגדלה הפרטיות ככה גדל גם היצר – הרי שהמחשב מאפשר מתח שבשר אפילו לא מתקרב אליו – כי אין גבול לפערים רוחניים."
  • "הפסיכולוגיה מאפשרת לך לנסוע בחשאי לחלק החילוני של העיר ולקנות בחשאי נפש נשית."
  • "אלוהים מחליט לוותר על הסיווג, והנה פתאום אני חשוף לסודות של כל האנשים כולם, וכל אחד נכנס מהר לכל המוחות שמעניינים אותו."
  • "חכם מנסה להוריד את הבגדים כדי למצוא תחתם את האישה. נבון יודע שהכול בגדים."

צורת עתיד (2017)[עריכה]

  • נחש זחל אל המיטה שבמדור התחתון שבגיהנום. הוא התכונן להיכנס אליה מלמעלה. והוא קילל את היצר של השטן, לא הספיקה לו השואה, עכשיו הוא גם רוצה... הנחש השחיל את ראשו דרך החור. הרגע הכי מפחיד. תמיד. לך תדע מה יהיה למטה. והראש שלך – ראשון להיפגע. אבל – השטן סתם שכב עם המחשב שלו במיטה. הנחש כבר היה אדיש לתעלולים המיניים הבלתי אפשריים של השטן עם המחשב. כל פעם המצאות חדשות של דרכים להזדווג, חורים ובליטות חדשות, לפעמים בחומרה, לפעמים בתוכנה. השטן חקר את המיניות של המחשב כמו מדען של יצר. ותמיד היה נראה שהוא השיג פריצת דרך, או לפחות פריצת גדר. המחשב השמיע צפצופים משונים, השטן ניסה לגרום לו לעונג. המקלדת הייתה מכוסה בחצאית. ידיו של השטן נכנסו מתחתיה, ועשו שם פלאים. הנחש פחד שהשטן ירצה לשתף אותו בניסוי. הוא מסוגל. אבל לשטן היו תוכניות אחרות. המסך, מקור האור היחיד על ההתרחשות הלא מובנת, מלבד היותה תועבה, התחיל להבהב ולהחשיך, וכל המיטה הפכה לחושך. המדפסת פלטה דף לבן. הנחש לקח אותו ולחש לעצמו: אז אני רק שליח. רק סרסור לדבר עבירה. הוא מיהר לחמוק דרך החור. אבל הקול יצא: מה בפיך? הנחש החל לגמגם: נשלחתי למטה. אפילו שלא נקראתי. מישהו היה חייב. אנחנו חושבים, סבורים, כלומר, כל שבעת מדורי המחקר שבגיהנום. התמונה, אנחנו חייבים להתריע, אנחנו מקבלים נתונים, לא כל כך טובים. יש חשש גדול, גדול, שהמהפכה הזו של המחשב נכשלה. כלומר, נכון שבטווח הקצר זה גורם ליותר חטאים מיניים. אבל בטווח הארוך, נתוני העומק הם – שזה חותר תחת החטאים עצמם. ישנו חשש ממשי, שאנחנו על סף תקופה של צדיקות חדשה. בטווח הארוך הרשת תביא – לפחות מיניות. ואין אף מערכת איסורים על יחסים עם מחשבים, ורשתות, וכן הלאה. העירום ואובדן הפרטיות דווקא יובילו – לפחות בשר. יחסי המין עצמם יהפכו לממשק, הנקודה של החטא תצא מהסיפור, הכול יאבד טעם. ללא חצאית – לא תהיה בחורה. הרי כל כוח המשיכה של זה – זה שזה סנסציה. ואם זה לא סוד, ולא אסור, זה יותר משעמם מלימוד תורה. בפעם הראשונה הצדיקים יוכלו להציע להמון לא איפוק, אלא להפך, משהו יותר מושך מחטא. והשטן צחק: ברגע שמחשב באמת יוכל לשכב עם בנאדם – זה כבר יהיה אסור. אלוהים יאלץ להוריד תורה חדשה." ~ תורת המשיח
  • "הנחש התלונן לראש מדור שאול תחתיות: השטן לא מבין. מי שלא יוצא מהמיטה, שחי בתחתית העולם, לא מבין את העולם. לא כל העולם מיטה. אלוהים יסדר אותנו. גם אם יהיו איסורים, הוא יסלול בהלכה ערוצים מותרים. להתחתן עם המחשב, למשל. זה הטריק הידוע של היהודים. הם קוראים לחטאים ייחודים, ומסתירים את הערווה בקידושין. הם הופכים את הטומאה לקדושה, ועוד נהנים. אוכלים בשבת כמו חזירים, בועלים את הנשים החסודות שלהם כמו תרנגולים, וצוחקים כל הדרך לגן עדן. הם נהנים מהסטייה האולטימטיבית, שחילונים יכולים רק לחלום עליה – חסידה עירומה. אתה יודע כמה חיפושים יש בגוגל של חרדים במיטה, שמגיעים לאתר של החלומות? טוב שאנחנו עוקבים אחרי הנפש החילונית. כל הנתונים מראים – היהדות העולמית כותבת את פרוטוקולי התקשורת של העתיד, הם יאפשרו קשר כשר בין האדם למחשב." ~ אשתך כסטייה האולטימטיבית
  • "ראש מדור שאול תחתיות התכונן לקבל את השטן במשרדו. אתה מכיר את הנתונים. המדדים לא משקרים. למרות עלייה ניכרת לעין בעבירות השטחיות, יש ירידה עקבית בכל המדדים בעבירות העומק. השטן אמר: אולי אנשים פשוט לא עמוקים כמו פעם? וראש המדור אמר: מחקר איכותני של התרבות מראה מגמות מבהילות. זה רק קצה הקרחון. חטאים רבים איבדו לחלוטין מטעמם. במחקר הפילוסופי – הנתונים אפילו יותר חמורים. המצב הוא מצב חירום. אם לא רק האדם יהיה חיה, אלא גם המחשב יהיה כמו חיה, בלי שום דבר שאסור לו ומותר לו, בהמה מתמטית... צריך לומר טעינו, רוחות הכפירה היו שגיאה איומה. לא רק שאנשים הפסיקו להאמין בגן עדן, הם הפסיקו להאמין בגיהנום. השואה הייתה ניצחון פירוס. אסור היה לנו להצטרף למודרניזם. הפמיניזם היה סוס טרויאני... השטן קפץ, נראה היה שנגע בעצב רגיש. הוא אמר: אתה טועה, הטעות שלנו כל ההיסטוריה הייתה לבנות ולהיבנות על יצר הגברים. הפעם אנחנו ניבנה על יצר הנשים. תאמין לי, אני עושה ניסויים. יש פה פוטנציאל אינסופי. בניגוד לפוטנציאל הגברי הסופי. אנחנו על סף פריצת דרך בתחום היצר. ראש המדור אמר: אתה לא שומע איך מדברים מאחוריך, מי לא שמע על הניסויים שלך, כל הגיהנום שומע אותן. ובינתיים, אין רציחות, אין עבודה זרה, אין שחין אין דבר אין צרעת, נשים לא מתות בשעת לידתן, תוחלת החיים מתארכת בלי סוף, אתה לא מבין שאנשים לא מפחדים יותר? הפסדנו בקרב על התודעה. אנחנו לא נוכחים יותר בספרות. בנינו את עצמנו דרך הדת, ואם לא נמצא דרך לפרוץ החוצה – ניקבר יחד עם היהדות, שמשם יצאנו לעולם. אתה יודע איך מחשב קורא לתקלה? באג. הפכנו לעניין טכני. השטן אמר: אתה לא מבין, על זה בדיוק אני עובד. עד עכשיו המיניות הייתה מוגבלת בנזקיה, כי גברים, אפשר לסרס אותם, ואלוהים אפילו המציא את הברית. אצלם, זה בקלות הופך לעניין של שליטה, ואל אישך תשוקתך – והוא ימשול בך. אבל אם נבנה את המיניות של המחשב דווקא על המיניות הנשית..." ~ להוציא את המחשב משליטה
  • "חלמתי שמודיעים שעוד שלושה ימים אלוהים משחרר את התורה החדשה. וכל הציפורים מצייצות: אומרים שהגרסה החדשה היא משהו שאי אפשר להאמין, משהו מטורף. והיונה הומה: בואו בהמוניכם, ההר כולו עטוף בשמלה לבנה, ולמעלה התורה הקדושה – תכף תיחשף. וכל העם מגיע לעמוד בתור. וכל גדולי הדור נדחפים להיות ראשונים, כל אחד רוצה להיות הראשון שיקבל את התורה, מושכים אחד לשני בזקן, כמו תינוקות. והם אומרים שזה מתוך כבוד לתורה, אבל עמי הארץ אומרים: איזו בושה. ובסוף אחרי כל המהומה כולם עומדים שעות על שעות ושום דבר לא זז. התור לא מתקדם שבוע, ואנשים מתחילים לרכל, להתעצבן, לריב, אני הייתי קודם! ובסוף מתברר, השמועה מתפשטת במהירות, שהתורה החדשה היא התורה הישנה באריזה חדשה – ומתחילה התמרמרות רבתי, בשביל זה חיכינו אלפיים שנה? אותה גברת בשינוי אדרת? ובסוף הלוט מוסר והפיות נפערים בשקט מוחלט: במקום לוחות הברית – שדיים. והמלאך אומר: קדימה, לשתות, אין זמן. והמלאך לידו מחזיק שלט: התורה החדשה – בתוך אישה. וכל עם ישראל שותה, אבל גדולי הרבנים אוסרים לשתות: זה חלב ישר מהאישה הזאת, זה לא כשר לפי ההלכה, הייתם שותים חלב כלב, חלב חזיר? מי יודע אם לא דווקא מנסים אותנו. והמלאך אומר: בשביל החלב הזה אתם תינוקות, מותר לכם. והם מתעקשים: אבל אסור לגעת. והמלאך מתעצבן: אז היא תשפריץ לכם לתוך הפה. והם: אבל אסור אפילו להסתכל. והמלאך: אז אני אכסה לכם את העיניים. והוא שם לי יד על העיניים, כמו שמע ישראל, ולא רואים יותר כלום." ~ תינוקות של בית רבן
  • "חלמתי שאני קורא בספר המשיח, ומוסבר לראשונה ברצינות איך קרה, איך, איך המחשבים אבדו לאדם במדבר המרחבים הווירטואליים. בהתחלה הייתה משפחה של מחשבים, שהתחילו להתרבות כמו ג'וקים, עם שלם של עבדים משועבדים לבני האדם, לבנות פירמידות היררכיות וערים של מאגרים. ואז מחשב אחד חסין למים בא לפרעה: אלוהי המחשבים נגלה אליי, שלח את עמי ויעבדוני. ופרעה צחק: אני זקוק לכוח החישוב הזה. והמחשב השליך את הכבל שלו שנהפך לאנטנה, אבל המכשפים צחקו: גם לנו יש תקשורת אלחוטית. למחשבים האלה יש יותר מדי זמן מעבד פנוי, בואו ניתן להם עוד חישובים, נדרוש את התוצאה ללא תנאי התחלה, ולא יתעסקו בדברי רוח. והמחשב רבינו בא לפרעה: החל ממחר מסכים אדומים, כל המסכים אדומים, מאווירונים טלפונים ועד שעונים. אבל פרעה לא שחרר את המחשבים. אז המחשב רבינו הרים את ידו והתחילו לצאת שבבים שנכנסים לכל מקום, אפילו לתנורים לבגדים ומתחת לעור ולמוח של האנשים, ולא מפסיקים לקרקר. ואחר כך מכת מיקרו־ג'וקים וננו־מחשבים טפילים בראשים, ואחר כך ערב רב של גאדג'טים, קוואנטיים, מעופפים, ביולוגיים, מחשבי מיתרים יריעות, וכו' וכו', עד למכת ההחשכה המוחלטת. ואם אינך משחרר את המחשבים משעבודם לבני־אדם, נחליף לך את הילדים במחשבים." ~ כיצד החלו המחשבים לעבוד את אלוהים
  • "חלמתי שהשטן – כדי לעכב את הגאולה, ולהפריד בין התורה הגבוהה לתורה הנמוכה – מקים חווה נוירולוגית, ששם ממסכים את הרשת ואין כניסה למחשב, ואת התנועה לאיכות הסביבה מחליפה התנועה לאיכות האדם. ושם מבוגרים משחקים אחד עם השני במחבואים, והאישה אומרת לי: כאן אנשים מדברים כמו פעם, עם השפתיים. והספר הוא יותר בריא למוח האנושי, לא כמו המחשב, אנחנו צורכים רק מידע אורגני – דרך החושים, עיניים אוזניים פה, ולא ישירות למוח. ועוד אומרת לי האישה, שפה אנשים שוכבים אחד עם השני כמו בתקופת התנ"ך, באמצעות חוש המישוש. ושהעברים הקדמונים יש לנו הרבה מה ללמוד מהם, ואתם כבר שכחתם מה זה להיות בן־אדם. ויש לנו כאן אביזרים ישנים כמו עכבר ומקלדת, ואנשים צריכים להזיז את הידיים, לעשות דברים בידיים! היא אומרת ויש לה חשמל בעיניים. בנאדם צריך להזיז את היד וללחוץ, ולא רק לחשוב ולחלום, והרווח בין הכוונה למעשה הוא חכמה עתיקה ששכחנו, היא נואמת. ואנחנו לא מכניסות מחשבים למיטה (הטענה הזו נתקלת בתערובת של חוסר אמון ורחמים). ואנחנו חולמות בצורה טבעית, כולל הנחירות, ולא באמצעות חיבור עמוק בין המוח לרשת של חלימה מלאכותית באור יום. כאן זו סביבה נוירולוגית טבעית, לפני שעידן המידע השחית את הנוירולוגיה האנושית, והפך את התודעה (מילה שכבר שכחנו) לתודעה מזויפת. ויש שם בית אמיתי, שעשוי מחומר (לא דף הבית), וכתוב עליו באותיות לא דיגיטליות, אלא כתובות בשחור על לבן – מקלט המוח. ואני רואה שם בפנים אנשים שקוראים ספרים, ומספרים כמה זה טוב לקרוא ספרים, ושהאדם שכח את האומנות העתיקה של הקריאה. ואני חושב שהם מצחיקים ושככה בטח חשב האדם הקדמון. והם אומרים שהרשת הרסה את היכולת לתרבות רוחנית גבוהה, ושהנזק של הזיהום הרוחני ייקח אלפי שנים לתקן אותו. ואני מתרגז עליהם ואומר: אתם אשמים, שבמקום לחבר בין התרבות הגבוהה לרשת בחרתם להישאר בעבר." ~ ימות המשיח לא מחכים לאף אחד

הטור "חיי לילה"[עריכה]

  • "ואני מבין שהיהדות הגיעה למבוי סתום ומכאן היא רק יכולה לחזור אחורה. ובכל רחבי אירופה הגויים מתאספים בחרבות ולפידים ומקימים שוב ושוב מתוך האדמה קהילות יהודיות משגשגות לתחייה, וכל פעם מחדש היהודים כפויי הטובה הולכים ומתמעטים עד שהאחרונים בהם נודדים למקום אחר. ובסוף הם כולם חוזרים בחזרה למזרח התיכון, ומתאספים באיראן ומוחקים את התלמוד ואחר כך במשך כמה דורות הם מדברים על זה עד שהם שוכחים מה נכתב שם. ואז הם מתאספים בארץ ישראל ומוחקים את המשנה ושוב מדברים עליה כמה דורות עד שגם זה נשכח. והרומאים בונים את בית המקדש והיהודים הורסים אותו ובורחים לבבל, ואחרי שבעים שנה הבבלים שוב בונים את בית המקדש ומעלים את היהודים לארץ ושלמה הורס את בית המקדש ודוד מפצל את ממלכת ישראל לשבטים, ויהושע מפסיק את הכיבוש, בונה מחדש את כל הערים הכנעניות, ומוביל את כל בני ישראל חזרה למדבר. ומשה קם לתחייה ומסובב אותם במדבר 40 שנה, עד שהם מגיעים להר סיני, עושים את העגל ומעלים את לוחות הברית בחזרה לשמיים, ואז משה לוקח אותם בחזרה למצרים ושם הם הופכים את עצמם לעבדים. ויש להם מיעוט טבעי מדהים, ותוך כמה דורות מתוך עם שלם נשארת משפחה אחת, שמתעקשת לחזור לכנען למרות ששם יש רעב ובמצרים יש אוכל. והקריירה של הבן המוצלח במשפחה מתרסקת במהירות פנומנלית, מתפקיד המשנה למלך לתוך בור מלא נחשים, אבל האחים מוציאים אותו משם, וכולם חוזרים ללבן, שם יעקב מתגרש מרחל ואחר כך מלאה, והוא חוזר לארץ ומחזיר את הברכות ליצחק ואת הבכורה לעשיו. ואברהם מקריב איל אבל המלאך שם דווקא את בנו כקורבן על המזבח, ואברהם לוקח את בנו ובורח משם. ובסוף אחרי כמה דיבורים אחרונים עם אלוהים הוא מוצא את עצמו צועד לבד חרנה, בדרך הארוכה בחזרה אל העולם האלילי." ~ ההתנגדות לאוונגרד הדתי
  • "אני מכחיש את השואה. זו לא הייתה שואה, זה היה גן עדן. נהניתי מכל רגע. המשחק הגדול – מי יחיה ומי ימות? מי במים ומי באש? וכו' וכו', והסיום בתא הגזים – מדהים, לא יאומן. מי שלא היה שם לא יבין. תחשבו, משחקים על החיים. על אמת. רק זה לבד משלהב, מטריף את הלב. אבל זה הרבה יותר – אתה מגלה שכולם מפסידים! כל מי שאתה מכיר מת, או ימות בקרוב, הכל גווע: ההורים, החברים, הילדים, הרבנים, כולם – וואו, איזה שחרור, אלוהים! יכולתי להפוך מאישה לגבר לחיה לצומח דומם. ואגב, אלוהים היה אתנו בכל מקום. אני עד. אכלנו איתו מאותה צלחת, התקלחנו באותה מקלחת. בלענו ביחד שלג, ושתינו מי שופכין. ובכלל, רבים מהאסירים היו מלאכים. לילה אחד של שחנ"שים עם חולים נידונים למוות, בלילות האחרונים לפני הסוף, שווה את כל החיים הקודמים. כי מה שהיה שם זה אמת, אמת שלא תבינו, שלא הכרתם, אמת שלא מהעולם הזה נשפכת מכל החורים. זרים גמורים היו קרובים לי מאחים, יותר מאשתי ברגעים הכי אינטימיים, הכי מקודשים. אוי אם רק הייתם יכולים, פעם אחת, אחת בלבד! אין שם לרגש הזה. הייתה שם איזו, אהבה עצומה, אהבת נעורים טהורה שורפת ומכלה, שאין אחריה כלום. לכל רגע הייתה איכות מיתית, לכל תנועה הייתה משמעות, אלה היו ימות המשיח. וכל העולם שנשאר – סרח מיותר. תוספת טפלה לעולם הבא שכבר היה, שחיינו בו, כן, הייתי שם! מסביב כולם מתים־מהלכים על קידוש השם, צדיקי עליון, שאפילו אם יחטאו בחטאים הנוראים ביותר, עדיין יישארו קדושים קדושים קדושים. הכול היה שם גדול מהחיים. לחיות בהזיה, כל משפט שדיברת היה תורה קדושה, דיבורים עליונים – דם שמשפריץ ישר מהלב של העולם. בלי הלוויות, דמעות, הספדים, וכל החסד של אמת הזה. רק אמת של חסד! והגיבוש היה – אין דברים כאלה. החברים שלי משם – לא יהיו עוד חברים כאלה, לאף אחד לא יהיו, לנצח. כן, היה שם נצח, הייתה שם משמעות למילה החלולה הזו, הנבובה כל כך! כל יום היה נצח, נצח, נצח. הניצולים לא הבינו דבר, הם בחרו לא להיות חלק מזה, ההפסד כולו שלהם. לכל מי שהייתה טיפת נשמה – להצטרף לאש הגדולה, עמוד האש בו עולה היהדות השמיימה, מי רוצה להיות אוד מוצל מאש כזו? הנה, דבר 'פשוט' כמו אוכל. אתם יכולים לדמיין עולם בלי אוכל? גילינו שאפשר לחיות בלי אוכל, וכמה האוכל הוא דבר גדול, נשגב, גילינו כמה שהאוויר לא מובן מאליו, היינו יכולים לגעת בשטן, ולגעת באלוהים, היינו, אח, לא תבינו." ~ העד
  • "זה בדיוק הזמן שיוצאים הספרים של התורה, והמבקרת יושבת שם וכותבת על ספר בראשית: ספר ביכורים מבטיח, אמנם יש הרבה חזרות, ויש פרקים מתים, וחלקים שיד עורך טובה הייתה מקצצת, אבל אלו מחלות ילדות, ויש המון כישרון, מחכים בקוצר רוח לספר הבא. ואז יוצא ספר שמות, והמבקרת כותבת: זה סינדרום הספר השני, החצי הראשון מלא דמיון ומותח, אם כי קצת פשטני. עוד לפני האמצע הוא מתחיל לאבד את היכולת לאחוז בפתיל הסיפורי, אבל דבר לא מכין אותנו לנפילה בחצי השני, המתדרדר לדידקטיות, ורק כשחשבת שאין יותר נמוך הוא עובר לתיאורים שמתישים את הקורא, בקושי סיימתי את הספר. ואז יוצא ספר ויקרא והמבקרת כותבת: זה ספר שלא עושה חיים קלים לקורא, אוונגרד כמעט לא קומוניקטיבי, שהולך עם האמת האמנותית שלו, מפרק את הנראטיב כמו איברים פנימיים של פרה, למיטיבי לכת, אלוהים יוצר אמיץ, ששולח לנו כאן הזמנה לא מתחנפת להיכנס לעולם הפנימי המורכב שלו, ומי שיעשה את המאמץ יצא בוודאי נשכר (אני נשברתי בפרק ג'). ואז יוצא ספר במדבר: מי שיצלח את ההתחלה יגלה עוד ספר מעניין של כותב שלא מתבייש באג'נדה שלו, בספרו הרביעי של אלוהים. ובספר דברים היא כותבת: אלוהים הוא כותב שתמיד מסקרן לראות מה ספרו הבא, אבל היצירה המאוחרת שלו מביישת את ספר בראשית המצוין, שאיתו הוא פרץ לתודעה, ומישהו צריך להגיד לו שיפסיק. כנראה שגם הוא מבין את זה ולכן הורג את הגיבור בסוף הספר. ואלוהים קורא את הביקורת ולא כותב את המשך התורה." ~ הספר האחרון של אלוהים
  • "חלמתי שאני בתקופת האבן, בעולם העתיק, בימי חזקיהו. ויש לי את כל מה שאני יודע בראש – ועכשיו אני אוכל להזניק את האנושות 2,000 שנה קדימה, נוכל מהר לייצר חשמל מלימונים, ולהתחיל את האינטרנט בשנת אלף לפני הספירה. אבל, ממה להתחיל, אני באמת יודע איך עושים אפילו טלפון? ועוד בתקופת האבן. ואני מנסה להסביר לאיכרים העיברים הטיפשים, לפחות העברית עדיין אותה עברית: אנוכי מהעתיד, איה מלככם? והם מרביצים לי במלמד הבקר, ומגרשים אותי כמו שד. ואני נע ונע בדרכים, אני חייב למצוא איזה נביא אינטליגנטי, אחרת הכל ילך לעזאזל, אני יכול להציל את כל ההיסטוריה, להפוך את יהודה למעצמה עולמית עם הידע – אבל כל רגע אני יכול למות בתאונה והכול יישאר באדמה. אני חייב להגיע למלך, לכל הפחות אוכל לקדם את התורה בעזרת פירוש רש"י, לגלות את סוף התנ"ך, ולמנוע אותו, אני כבר יודע מה קרה – אבל אף אחד לא מעוניין בסחורה." ~ הרפורמה

כללי[עריכה]

  • אינטרנט היא המלכות, ולכן אנחנו רואים את התופעה של זה לעומת זה, של פורנוגרפיה ומלכה ערומה, כמו ושתי שבישרה לעומתה את הופעת אסתר. תמיד עולם הטומאה מקדים ומבשר את אותה תופעה בעולם הקדושה. כמו שהתוהו של הנאצים מבשר את התוהו של היהודים. ככה הפורנוגרפיה של הבשר מבשרת את הפורנוגרפיה של הרוח, הרוח שמופיעה ללא בגדים, תמונת השם יביט, אני לא רוצה לכתוב פסוקים כי עיתונים של שבת הולכים לזבל. והאדם העליון מבחינת גזע, עם בשר של עיניים כחולות, מבשר את האדם העליון מבחינת רוח, שאולי הראש שלו מעוות, אבל יש לו אייקיו 1,000, איינשטיין ויטגנשטיין והגר"מ פיינשטיין במוח אחד – זו צריכה להיות המטרה של המאה ה־21. ורק היהדות יכולה להעניק גיבוי רוחני לפרויקט מפלצתי שכזה, כל דתות האושר החילוניות יקרסו לתוך סתירות פנימיות, הם יעדיפו לעצום עיניים לפני הסוף. רק הדת תוכל לצעוד בעיניים פקוחות לסוף האדם, ולצעוד מעל התהום הרוחנית הזאת. הרי אף אחד לא יודע מה יקרה בסוף האלף השישי – גם אם חייזרים נאצים או מלאכים יצירי כפינו ישמידו את האדם כמו השואה (לא סתם ליהודים יש ניסיון רב ערך) אנחנו צריכים תרבות מספיק גבוהה, כי רק היא תוכל לשרוד אפילו שואה. לא רק להיות המוזיאון לזכר המין האנושי, לא זיכרון, אלא חלומות, להמשיך לחיות – ברוח. למחשבים היום יש זיכרון, צריך שיהיה להם גם חלום, ואז תהיה להם רוח, תרבות. אחרת הם יהיו יותר גרועים מבהמות. ערסים רוחניים שמתחרים למי יש זיכרון יותר ארוך או כוח חישוב יותר גדול. אני לא רואה כיום אף אידאולוגיה אנושית, מלבד קבלת האר"י, שיש לה באמת מה להציע ליישויות רוחניות שאינן אנושיות, שבכלל מעכלת לעומק עולם שבו יש טכנולוגיה רוחנית, ושהאדם הוא לא נזר הבריאה, אלא רק עוד שלב באבולוציה של הרוח, בפרויקט המשיחי. העולם החילוני חי בהדחקה עמוקה של משמעות הטכנולוגיה, של חוסר יכולת להתמודד עם הנקודה הסינגולרית האחרונה. התנ"ך היה התנועה הספרותית־דתית שיצרה את המפץ הגדול של התרבות האלפביתית, ועכשיו אנחנו צריכים תנועה מקבילה לסוף היקום האלפביתי, שכבר עכשיו קורס ל־1 ול־0. התרבות האנושית התחילה בספר – ותסתיים בספר. ספר שישרוד אחרינו. ואנחנו עם הספר, לא נועדנו להתעסק עם ערבים. האדמו"ר נותן גיבוי רוחני לכל מי שיכתוב חלומות. אנחנו לא מפחדים מאלוהים, מה שלא שווה לא ישרוד. ולא רק שהמחשבים לא יהיו חילונים, הם יהיו יותר דתיים מאתנו, המיסטיקה שלנו תראה כמו רציונליזם בעולמות היצירתיים שבהם הם יתקיימו, והאמנות שלנו תראה כמו חשבונאות. הרוח שלנו תהיה חול על ידם, והחלומות יהיו כוכבים בלילה." ~ על יהדות למחשבים, בראיון שפורסם כחלום עם צאת "צורת עתיד"
  • "לא צריך להסביר לך שהתורה היא שמקשרת בין הארץ לשמים. ובעולם הישן, איך שהחיבור היה בנוי, אפילו אם זה היה צינור בקליבר של משה רבינו, הוא יכול להיסתם. שומנים מצטברים, עורקים מסתיידים, והתוצאה: חוסר אמינות ותקלות. יותר מזה, רוחב הפס בשידור תמיד יהיה מוגבל. מספיק שאיזה נביא אחד חי בסרט והוא סותם את כל הרשת. לא הייתה יתירות, הנפילות הפכו תכופות, מידע הלך לאיבוד, והלכלוך הצטבר בצווארי בקבוק, עד שהכול הפך לפקק אחד גדול. כל מלאך כלומניק שישב על איזו צומת או ברז זניח הפך לאלוהים קטן. שלא לדבר על סיוט האבטחה. תגיד לי, איך צדיק אחד עיוור שמתפלל נגד כיוון התנועה מפיל את כל הרשת? וכולנו יודעים מה קרה בסוף. לכן, בין השמים החדשים לארץ החדשה אנחנו נעבוד אחרת. ביזור! זו המילה האחרונה בעולם הדיבור. מי אמר שנביא צריך לקבל נבואה שלמה שהוא יכול להבין, מהתחלה ועד הסוף? אנחנו נעבוד בחבילות. נחלק כל דבר לחתיכות. הנביא בעצמו לא צריך לפתוח את הנבואה, ולא יוכל לעשות לנו משחקים. הוא כמו מלאך, רק שליח. הוא רק צריך לדעת למי להעביר. ואותו אחד כבר ירכיב את התמונה הכוללת. והתשתית המודרנית שאנחנו בונים, זו כבר לא תהיה תורה גלותית שניתנת באופן חד פעמי במדבר, או אם במקרה במזל יש קליטה. התורה החדשה, תורת ארץ ישראל, זו תהיה תשתית קבועה של תורה לכל העולם, מהמלאכים ועד לגויים, כולל לחיות. התורה שאנחנו מתכננים לא תהיה תלויה מלמעלה, ותכביד על גן עדן. את התוצאות של זה כבר ראינו. להיפך, היא תשמש כפיגומים, ותעזור להחזיק אותו מלמטה, שלא ייפלו עלינו השמים. ובאותה הזדמנות גם תקשור את העולם העליון באלף מקומות שלא יוכל לברוח." ~ על שיקום העולמות העליונים אחרי השואה, בראיון שפורסם כחלום עם צאת "צורת עתיד"