אורי צבי גרינברג (בראשי תיבות: אצ"ג; 22 בספטמבר 1896 – 9 במאי 1981), משורר ישראלי, מגדולי המשוררים האקספרסיוניסטים בשירה העברית החדשה, וחבר הכנסת הראשונה מטעם סיעת חרות, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת 1957.
"האין יפה בעולם משירים, וכל שיר יש לו זמן משלו שבשבילו הוא בא לעולם. כל אחד רואה שהשמים כחולים – אבל חשוב באילו מילים מבטאים את זה. ולא רק המילים כמילים – אלא צירוף האותיות שלהן. המילים בשיר יוצרות את הניגון, וזה מנגן."
"אני לא אסלח לכם הצנחנים, מה שעשיתם היה בניגוד למשנה מפורשת בסוף מסכת ברכות – 'אין עושים הר הבית קפנדרייה' – אתם הפכתם את הר הבית לדרך גישה לכותל. עשיתם את הכותל לעיקר, ולא סתם, עשיתם קפנדרייה היסטורית."
"אצלנו לקחו את הדת ולא נתנו במקומה מאומה. הלואי שהיתה דבקות לדת העבודה של א.ד. גורדון. אין כלום, לא דת, לא עבודה, לא מלך, לא גיבור. אז גם לא יכולה להיות שירה. אנחנו עוד חיינו על עושר זכרונות בית אבא, על "ייחוס הדורות", על השובל, על סרח העודף ממסורת הדת, על מה כיום?" ~ ראיון עם רות בונדי, 'דבר' 1964
"יצירתו השירית... נעה בין ניהיליזם נואש ומרדני לבין דיאלוג עם האמונה הדתית, בין אינדבידואליזם קיצוני לקולקטיביזם נחרץ, בין חיי התודעה העמוקים והפרטיים ביותר לחיים הציבוריים והפוליטיים של חברה לאומית מתחדשת. ריגשית היא מעלה בלי הרף מתחים וריגושים שכמעט אין לעמוד בעוצמתם ועם זאת היא מרסנת עצמה גם על ידי ראציונליות עמוקה." ~ דן מירון
"שירתו של אורי צבי גרינברג היא שירה רחבת יריעה. שורות ארוכות בסגנון אימפרסיוניסטי. תיאורי נוף רבים מהמולדת. השפעה מקראית ניכרת בכתיבתו. גרינברג הביע בשיריו רגשות עזים של עצב ורוגז, רחמנות ורצון לנקמה. כמו כן שיריו מביעים רגישות, אהבה וגעגועים." ~ דינה ציונית
"הביקורת, לעומת זאת, אוהבת לקרוא את אצ"ג. ויותר משהיא אוהבת לקרוא את אצ"ג, אוהבת היא לכתוב על אצ"ג. על אצ"ג כנביא, על אצ"ג כמנהיג, על אצ"ג כלאומן, על אצ"ג כמחוקק, על אצ"ג כשוביניסט, על אצ"ג כתיאולוג, על אצ"ג כפשיסט, על עיוניים פסיכואנליטיים בשירת אצ"ג, על אצ"ג כאקספרסיוניסט, כמודרניסט ועוד. אך מה בדבר אצ"ג כמשורר? פשוט. כמשורר. הדיון הזה, באורח פלא, כמעט שאינו מתקיים." ~ יהודה ויזן
