דוד אלעזר
(הופנה מהדף דדו)
דוד אלעזר ("דדו") (27 באוגוסט 1925 – 15 באפריל 1976, ט"ו בניסן ה'תשל"ו), איש צבא ישראלי, רמטכ"ל צה"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים.
- "אם התושבים שלנו לא יוכלו לחיות בשקט – לא יוכלו גם התושבים בצד השני לחיות בשקט" (16 בפברואר 1968).[1]
- "חייבים אנו לנהל את המלחמה באופן שתהיה בלתי־נסבלת למדינות שמהן חודרים המחבלים. לישראל תהיה זו מלחמה קשה, קטלנית ויקרה – אבל תהיה נסבלת" (ערב פסח תשכ"ח).[2]
- "כמה פעמים יכול מנהיג לחזור על אותו איום?" ~ על איומיו של סאדאת במלחמה בשנים 1971–1973 (בדיון שנערך ב-6 באפריל 1973, חצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים).[3]
- "אינני חושב שזה יהיה הגיוני למצרים לפתוח במלחמה. אני חושב שהסיכונים למצרים גדולים, אבל אנחנו צריכים להיות נכונים לבלתי הגיוני. זו אפשרות קיימת והיא מחייבת אותנו להכנה ולכוננות רציניים."[4]
- "אני, כפי שאמרתי, מחשיב מאוד את מוסר הלוחמים. אני חושב שלוחמים בעלי מוסר, הם, פשוט, לוחמים יותר טובים. וצבא שמקוים בו מוסר, הוא צבא יותר טוב. וזאת עוד לפני היתרונות האחרים - מדיניים, אזרחיים ודמוקרטיים - של מוסר הלוחמים".[5]
- "הדור הזה של 73', הוא עולה על הדור של 67', שעלה על הדור של 58', שעלה על הדור של 48'. הדור החדש הזה הוא דור לוחמים, שאתם עוד אחרי המלחמה הרבה זמן תכתבו את האגדות שלהם". ~ במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, 8 באוקטובר 1973.[6]
- "אני חוזה עכשיו רק דבר אחד, שאנחנו נמשיך לתקוף ואנחנו נמשיך להכות ואנחנו נשבור להם את העצמות" ~ בתשובה לשאלת דן שילון אם הוא חוזה מלחמה קצרה או ארוכה, במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב, 8 באוקטובר 1973.[6][7]
- "במלחמה אסור להגיד את האמת" ~ למשה דיין בנוגע לכוונתו של שר הביטחון להופיע בערב בטלויזיה ולספר לעם ישראל את האמת על המצב (9 באוקטובר 1973).[8]
- "אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי."
- "זו התפנית במלחמה, ואם אי פעם יכתבו את ההיסטוריה וישחזרו כיצד עשינו את זה, יתברר שזו הייתה שיא החוצפה." ~ רגע אחרי שנודע לו כי כוחות צנחנים הצליחו לבצע את צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים.[9]
- "אנחנו יורים כל בוקר מה שמגיע בערב (מארצות הברית). כתוצאה מתלות זו נוצרה בינינו לבין ארה"ב מערכת־יחסים המחייבת אותנו במידה מסויימת. זו הסיבה, שקיבלנו את הפסקת האש, אשר ארצות הברית היא שהחליטה עליה". ~ בדיון ב"בור", 23 באוקטובר 1973, לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים.[10]
נאמר עליו
[עריכה]- "היה אצלו צירוף של תכונות־אופי: הרגשה של איש תקיף, לא מתפשר בנקל, ויחד עם זה צנוע, נחמד לשוחח איתו, פשוט לראות אותו. יש אנשים שהאור נדלק בלב, כאשר רואים אותם". ~ גולדה מאיר.[11]
- "למדתי לאהוב אותו, כאילו היה בני" ~ גולדה מאיר.[12]
- "זה היה ניהול גאוני של המלחמה הזאת, עם כל הצרות שהיו לו" ~ גולדה מאיר.[12]
- "אם היה גיבור במלחמה הזאת – זה היה דדו" ~ גולדה מאיר בראיון ל"על המשמר", ערב ראש השנה, תשל"ח.[13]
- "אני ראיתי את המלחמה כאבודה... אחר־כך, כשבא דדו ונתן את התדריך הראשון, וכאשר שמעתי אותו מדבר עם האלוף... אתה מרגיש שלא הכל אבוד. וזה מה שנתן דדו במלחמה הזאת – היתה לו תחושה באותה שעה, שגורל מדינת־ישראל ועם ישראל מונח על כתפיו לבדן." ~ ישכה שדמי על שתי היממות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.[14]
- "מי שניהל את המלחמה ולקח אחריות למהלכים גורליים, שלדעתי הצילו את המדינה, היה דדו. בתוך זה ההחלטה ללכת תחילה לצפון – ורק אחר־כך לדרום. הוא יכול היה לקבל גם החלטה הפוכה – אבל מישהו צריך היה להחליט! לא היה אז אחד בכל המדינה, שהיה מסוגל לקבל החלטה!" ~ ישכה שדמי.[15]
- "בתקופה זו, במלחמה, הוא היה חזק בצורה בלתי־רגילה, מבחינת ההופעה, ההתנהגות, בטחונו העצמי. לא שלא היה מודאג, אבל היה שקט מאוד, שקול מאוד... אין ספק שהופעה כזאת היתה מחזקת". ~ יצחק חופי.[16]
- "כשדדו לא היה – המטה־הכללי לא כל־כך תיפקד... אין ויכוח על כך, שהוא ניהל את הקרב, הוא ניהל את המלחמה". ~ רב אלוף צבי צור.[17]
הערות שוליים
[עריכה]- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 153.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 151.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 233.
- ^ יעקב ארז, הרמטכ"ל: העברת ה'מיראז'ים' וה'האנטרים' למצרים נועדה להגביר את הקו ההרפתקני - ויש להתיחס לכך ברצינות, מעריב, 20 באפריל 1973
- ^ מתוך הכתבה "הרמטכ"ל, דוד אלעזר: אם נמנע מלחמה עוד שנה נוספת אולי נתקרב יותר ליעד - שלום", במחנה, 19.09.1973, עמוד 3.
- ^ 6.0 6.1 היום ה-3 ללחימה, הרמטכ"ל דוד אלעזר: "נשבור להם את העצמות", בערוץ היוטיוב של תאגיד השידור "כאן".
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 108.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 122.
- ^ מתוך הספר "צליחה: 60 שעות באוקטובר 1973", מאת ד"ר עמיר אזוב, הוצאת דביר, עמ' 136 (מקור).
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 329.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך ראשון, עמ' 169.
- ^ 12.0 12.1 חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 53.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 69. ואילו בעמ' 7: "אם היה גיבור במלחמת יום הכיפורים – דדו היה האיש".
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 102.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 51.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 54.
- ^ חנוך ברטוב, דדו, כרך שני, עמ' 116–117.
| ראשי המטה הכללי של צה"ל | |||
|---|---|---|---|
|
