היהודים באים

היהודים באים היא סדרת טלוויזיה ישראלית הכוללת מערכונים אודות אירועים בהיסטוריה היהודית מתקופת התנ"ך ועד ימינו. בסדרה מככבים ומגלמים את הדמויות השונות מוני מושונוב, יוסי מרשק, יעל שרוני, עידו מוסרי ויניב ביטון. הסדרה זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה לשנת 2014.

אלוהים

"אני עובד עם אידיוטים." ~ על הנביאים
"אתם שם... תמשיכו, זה בסדר. אני לא פה."
"אני לא באמת קיים."

דוד

"אני אוהב לשיר שירים לעצמי. 'אני מלך ישראל, חי חי וקיים, אני מלך ישראל...' אוי, תענוג!" ~ על בסיס השיר "דוד מלך ישראל חי וקיים"
"מים לעצמי המלך מים מים לעצמי, מים לעצמי המלך מים לעצמי." ~ על בסיס השיר "מים לדוד המלך"
"מה זה, משל? אני מת על המשלים שלך, אבל שיהיה מצחיק הפעם!" ~ לנתן הנביא כשזה בא למשול לו את משל כבשת הרש
"לא הרבה יודעים, אבל אני המצאתי את אפקט הפרפר. כשחייל מת במקום אחד בעולם, אז אני מזיין את אשתו במקום אחר." ~ על מעשה דוד ובת שבע

יוסף

"ובחלומי..."
"מה ניש?"
"אה כן, ואתם משתחווים אליי." ~ מספר על החלומות שלו לאחיו
"כולם מתים עליי, זה ידוע שכולם מתים עליי."
"איזה הזיה שאני לא בכלא. אני בשוק. ועוד בדיוק כשמצאתי וילונות תואמים לדלי הפרשות. אין לתאר."
"יש לי כאבי ברכיים." ~ מסביר למה הוא לא משתחווה בפני פרעה
"תגיד לי, אתה בכלל... אתה יהודי? מי לימד אותך להתמקח?" ~ לאח שלו, כשאחיו מנסים למכור אותו לישמעאלי ומקבלים הצעת מחיר נמוכה
"אם לא הייתי פרשן חלומות אני מניח... שהייתי שרלטן בתחום אחר."

יוסף: "סמיח, אני יכול לתת לך עצה בונה שתעזור לך להתקדם בחיים?"

סמיח: "בטח."

יוסף: "אתה מפוטר!"

יצחק

"אבא, אין פה אף אחד, אל מי אתה מדבר?" ~ לאביו אברהם, כשזה מנסה לעקוד אותו.
"אם ככה הוא כשהוא רגוע, אני בטח לא רוצה לראות אותו כועס." ~ על כך שכדאי לציית לאלוהים ולהימול, על מנת לא להרגיז אותו.

משה

"עם של קקות." ~ על בני ישראל

אהרון (בתגובה): "למה? חמודים דווקא."

"כאילו קמת בבוקר אמרת לעצמך, 'איך אני יכול להשפיל עוד קצת את משה? אה! אולי אני אתן לו לדבר לסנה? ל...לא, לא, את זה כבר עשיתי בשבוע שעבר. איזה צחוקים...'" ~ לאלוהים
"יודע מה? לא מוכן! אתה והעם המסריח שלך הגעתם לי עד פה. זהו!" ~ כשאלוהים אומר לו לדבר אל הסלע
"עוד לא שמתם לב למאכניזם החוזר הזה שכל פעם שאתם מתלוננים על משהו מתים איזה 3,000 איש? לא שמתם לב?" ~ לבני ישראל כשהם מתלוננים
"אני ממש ממש אוהב ללכת לבריכה האולימפית בקאנטרי, לעמוד מעל המסלול הזה איפה שכל הדושים דופקים בריכות ואז לחצות את הבריכה לשניים ולראות אותם נופלים פנימה."
"אני הסברתי לכם כבר אלף פעם, אלוהים לא עושה מה שבא לכם. אם הוא היה שואל כל אחד מה בא לו, אז מזמן הוא היה כבר לוקח אותי מכאן." ~ לבני ישראל
"אלוהים, קח אותי, בבקשה, אין לי כוח אל העם הזה יותר."
"החוק הראשון בעשרת הדיברות הוא... לא מדברים על עשרת הדיברות. לא פסל, לא תמונה, לא ציור, שום דבר. החוק השני בעשרת הדיברות הוא: לא מדברים על עשרת הדיברות!"
""אם היה לי עשרה דברים להגיד לכם לפני שאני מת, אלו היו עשרת הדברות:

תאמינו באלוהים. אבל לא בקטע פנאטי, יותר בקטע של ענווה. זה יעזור לכם לזכור שאתם לא מרכז העולם והשמש לא זורחת מהתחת שלכם. היא זורחת מהתחת שלו. אל תאמינו על עיוור בשום דבר אחר. לא בפסלים, לא בתמונות, ובטח שלא באנשים. תמיד תטילו ספק. תמיד תשאלו שאלות. שמרו על ראש פתוח. אל תגידו את השם של אלוהים סתם. בתכל'ס, אל תגידו שום דבר סתם. אם אתם רוצים שלמילים שלכם יהיה כוח, אל תבזבזו אותן. אל תעבדו בשבת. אתם כבר לא עבדים של אף אחד. לא של הקריירה שלכם, ולא של הבוס שלכם. תישארו בבית עם הילדים ותאכלו ענבים קפואים. זה מגיע לכם. תנו ריספקט להורים שלכם. תלכלכו עליהם כמה שאתם רוצים עם הפסיכולוגית שלכם, אבל תמיד תזכרו שאם אתם בחיים, סימן שהם עשו איזה משהו בסדר. כשיהיו לכם ילדים משלכם אתם כבר תבינו את זה. אל תשקרו. אל תגנבו. אל תרצחו. בקיצור, אל תהיו עם של קקות. זה די ברור, לא? גם אל תנאפו. לנאוף זה לשקר לבן אדם שאתם הכי אוהבים: לעצמכם. אם זה לא עובד, תפתחו את היחסים. אם גם זה לא עובד, תפרקו את החבילה. פרק ב' זה אחלה דבר. גם אל תהיו גרידים. תמיד יהיה מישהו שיש לו בית גדול יותר או אישה מגניבה יותר או שור חזק יותר. אם כל הזמן תרצו משהו שאין לכם, תישארו אומללים. והכי הכי חשוב: תזכרו שהארץ שאתם הולכים אליה היא פאקינג מדבר. אז תמיד, אבל תמיד, תמרחו קרם הגנה" ~ מונולוג אחרון של משה לבני ישראל לפני מותו

רפאל איתן

"פתח ת'מטוס."
"פתח את הכושלאימא של המטוס."
"פתח ת'גדר." ~ למנחם בגין
"אה, כן, זה מאוד פשוט. אתה פותח את הגדר, אנחנו נכנסים ללבנון, כל הערבים מתים, מחיאות כפיים, יעקב אגם מפסל פסל ברונזה שלי, הפסל זוכה לארבעה כוכבים ב־TripAdvisor, רות סוף." ~ מסביר איך ישראל תנצח ב"מבצע שלום הגליל"
"פתח ת'מפה."
"אל תגיד את זה, זה עושה לי מצחיק במכנסיים." ~ על האפשרות שישראל תיכנס למלחמה
"ואני רוצה לשתות פרילי תות מהגולגולת של ערפאת. פתח ת'גדר."
"פתח תכושלאימא של הגדר."
"מבצע לזיין את הערבים ולהרוס את לבנון." ~ מציע שם למבצע שלום הגליל
"סגור ת'להקה."

שלמה

"להביט בעיניים של עוד תינוק שנולד לי לפני דקה, ולדעת שהוא בא לעולם נקי מרוע, ושמחר אמא שלו חוזרת לרוטציה." ~ משיב לשאלה מה מרגש אותו
"אהא! גנבת תינוקות! עורף ראשים, גש ודגדג אותה. סתם. סתם, אני צוחק. גש, תערוף לה את הראש." ~ במשפט שלמה
"אתה יכול להביא לי אישה בינתיים? שיהיה לי משהו לשחק איתו..."
"עורף ראשים, אתה בסדר עם זה או שאני צריך להביא חוצה תינוקות?" ~ על חציית התינוק לשניים
"... אני מדבר גם את שפת הציפורים (שומע ציוץ ציפור) מה? אה, היא אומרת 'הנה ראש נחמד לחרבן עליו.' (מחרבנת עליו)."
"כולם מקנאים בי על זה שיש לי אלף נשים, אבל אף אחד לא חושב על זה שיש לי אלף חמות."
"מה עובר על העולם הדפוק הזה? את (בת שבע) לא קולטת שהעולם דפוק? ... את יודעת שכל הנחלים זורמים לים? ... והים אף פעם לא מתמלא. כאילו, איך את לא רואה שזה לא הגיוני? זה כאילו, זה דפוק ברמות, זה לא עושה שכל בכלל!" ~ כקהלת
"אוקיי, אמא, מה שסיפרת לי עכשיו דפוק ברמות, אבל אני לא אכנס לזה כי יש לי מספיק שיט על הראש. את יודעת שכל מה שהיה הוא שיהיה, וכל מה שנעשה הוא שייעשה? את יודעת את זה?"

אחרים

"מצדי אמיתי לא משתמט!" ~ קב"ן מצדי
"רחל. אנחנו עברנו על השיר 'אורי' והוא בהחלט שיר ראוי, אבל אנחנו החלטנו להכניס בו כמה שינויים שיתאימו יותר למסר של הקיבוץ, לכן, במקום 'בן לו היה לי', מעכשיו זה יהיה 'בן ו/או בת לו היה ו/או הייתה לנו' והשורה 'שחור תלתלים ונבון' תהפוך מהיום ל'בעל תודעה מעמדית מפותחת'." ~ יאצק (קיבוצניק) לרחל המשוררת
"וייקצוף אלוהים על משה, ולא יסלח לו. וייקח בצק שמנוני, וימלאהו נקניקייה. ויקרא שמו 'משה בתיבה'." ~ הקריין על הכאת הסלע
"כשאני רוצה לפנק את עצמי, אני ממציא מילה שאנשים ישברו את השיניים כדי להגיד אותה נכון. משהו כמו, מממש, או ממומש. או מסצ'וסטס. האחרון זה של חבר, לא שלי." ~ אליעזר בן-יהודה
"נתינים יקרים, אני יודע, חמישים השנים האחרונות לא היו קלות. רצחתי רבים מכם, שדדתי אתכם חזור ושדוד במיסים, לאחדים מכם הכנסתי אצבע בעין, סתם כי אני יכול. וזה מצחיק. אבל אני מבטיח לכם שמעכשיו והלאה... הכול יהיה בדיוק אותו דבר." ~ המלך מנשה
"אני בטוח במאת האחוזים שטובת היישוב אינה דורשת שתכרות את לשונה של אשתך" ~ אהרון אהרונסון ליוסף לישנסקי
"אויש, דרך אגב, אתם יודעים מה משותף לקדוש ברוך הוא ולפלוץ חרישי? את שניהם לא רואים, את שניהם לא שומעים, אבל את שניהם מרגישים טוב טוב בבית הכנסת ביום כיפור" ~ הרשל'ה
"תגיד לי, מי אתה חושב שאתה? אנחנו מכבי תל אביב, אנחנו דורסים את הליגה, אנחנו דורסים את אירופה, אנחנו דורסים אנשים ברחוב סתם כי אנחנו יכולים" ~ שמעון מזרחי
"מאמסיטה? מאמסיטה, האורחים שלא ידענו אם יגיעו אבל חששנו שיגיעו יום אחד, הגיעו" ~ אדולף היטלר מתחזה לארגנטינאי כשסוכני המוסד מגיעים לתפוס את אייכמן
"ואז נחזיר גופות, נחזיר גופות, כי זה עולה פחות" ~ בועז שרעבי על אברה מנגיסטו
"אני מתחרט על אוסלו. למה דווקא אוסלו? למה לא עשינו את זה במלדיביים?" ~ יצחק רבין
"כדאי שתדע כל אם עברייה שלא כל חייל נפגע מירייה. יש חיילים שנופלים בדממה ולעולם לא נדע בשביל מה" ~ קאסט "היהודים באים" בפרודיה על השיר "אנשי הדממה"

שיחות

אישה: "אבל אתה מוכרח להודות, הציור הזה..."

איש: "זה פשע נגד האנושות!" ~ על ציור של אדולף היטלר

יצחק רבין: "אני לא יכול, אני לא יכול שמעון, אני לא יכול ללחוץ את היד למדוזה השעירה הזו."

שמעון פרס: "תעשה מה שאני עושה, דמיין אותו ערום."

יצחק רבין: "אין לי דמיון. אני לוחם. לא היה לי זמן לשבת ולדמיין בשק"ם כמוך."

עלי הכהן: "הילדים שלי? את בטוחה שאת לא מתבלבלת עם חופני ופנחס אחרים?"

אישה: "אתה מתכוון חופני ופנחס בניו של עלי הכהן, כהן שילה אחרים?"

משה: "טוב רבותי, אלו הדיברות שאתם צריכים לקיים. שאלות?"

אישה מבני ישראל: "כשאתה אומר 'לא תישא את שם אדוניי לשווא' אז לא הרגע אמרת את השם שלו?"

משה: "לא, אדוניי זה לא השם שלו."

אישה: "אז איך קוראים לו?"

משה: "קוראים לו י... אדוניי."

אישה: "אז כן קוראים לו אדוניי."

משה: "לא, זה לא השם שלו אדוניי, השם שלו מתחיל ב־י' ונגמר ב־ה'."

איש: "יוספה!"

משה: "לא, נו."

אישה: "יודה!"

משה: "עזבו, לא חשוב. שאלה הבאה."

מרדכי: "מצאתי פתרון לבעיה שלנו. נכון שאחשוורוש רוצה להשמיד אותנו?"

אסתר: "נכון."

מרדכי: "ונכון שאחשוורוש לא כל כך מרוצה מוושתי בזמן האחרון?"

אסתר: "נו?"

מרדכי: "אז ככה, את הולכת לארמון, עושה לאחשוורוש קצת חנדעלעך, קצת פוצי מוצי, והופ! אחשוורוש כבר לא רוצה להשמיד אותנו."

אסתר: "אוקיי, אחלה של רעיון, אבל זה לא נראה לך קצת בעייתי, לשלוח אותי לאחשוורוש? זה קצת עושה אותי..."

מרדכי: "קצת מה?"

אסתר: "זונה."

מרדכי: "את תהיי המושיעה של העם שלנו, הסיפור שלך יחיה לנצח, יהיה חג על שמך! חג של שמחה. וילדות קטנות יחכו כל השנה, לחג הזה, כדי להתחפש לאסתר."

אסתר: "אז הן יתחפשו לזונות?"

מרדכי: "רק בתיכון."

אברהם (על ברית מילה): "אלוהים הבטיח שאם נעשה את זה, הוא ירבה את זרענו!"

ישמעאל: "אתה באמת לא רואה את הסתירה בהבטחה הזו...?"

יונה הנביא: "תדע לך, אני ממש התרשמתי מהסיפור שלך."

פינוקיו: "תודה."

יונה: "כל הקטע הזה עם האף והקרקס."

פינוקיו: "איך אתה הגעת לפה?"

יונה: "אני הייתי על ספינה, ואז, אה, זרקו אותי ממנה, ואז הדג בלע אותי, איך אתה?"

פינוקיו: "אני הייתי על ספינה, ואז זרקו אותי ממנה, ואז הדג בלע אותי..."

יונה: "תגיד רגע, אני מוכרח לשאול אותך, כל הקטע הזה בסיפור שלך עם הצרצר המדבר. זה אמיתי? זה קרה באמת?"

פינוקיו: "בטח שזה קרה באמת! כל מה שכתוב בספר 'פינוקיו' קרה באמת!"

יונה (בפקפוק): "וואלה."

פינוקיו: "מה, למה?"

יונה: "לא לא, זה שום דבר... והקטע הזה עם הפיה הכחולה?"

פינוקיו: "הפיה הכחולה אמיתי לגמרי! זה דוקו! ... תגיד, גם אני חייב לשאול אותך משהו. הקטע הזה שזרקו אותך מהספינה באמצע הסערה, זה קרה באמת?"

יונה: "בטח! ... תקשיב רגע, כל מה שכתוב בתנ"ך קרה באמת."

יאצק (באספת הקיבוץ): "מגיע מזל טוב לסוניה! שילדה לפנות בוקר את הצאצא הראשון של הקיבוץ שלנו!"

סוניה: "תודה רבה."

יאצק: "הלידה הייתה לא קלה..."

סוניה: "היא הייתה יכולה להיות טיפה יותר קלה אם את היית משחרר אותי מתורנות חליבה."

יאצק: "טוב, אז כפי שכבר החלטנו, לילד יקראו כנרת."

סוניה: "מה כנרת? זה בן, זה זכר. יש לו בולבול!"

יאצק: "החברה סוניה, ברצוני להזכיר לך שבאסיפת הקיבוץ החלטנו שזו תהיה בת ויקראו לה כנרת!"

סוניה: "בסדר, בסדר, תעשו מה שאתם רוצים, אבל יאצק, אני לא חוזרת לעבוד בחוחובה."

יאצק: "סוניה, סוניה, אל תדאגי, אצלנו בקיבוץ הקולקטיב קשוב לצרכיו של היחיד. לכן, מרגע זה, סוניה, את יוצאת לחופשת לידה."

סוניה: "או, תודה רבה."

יאצק (שנייה לאחר מכן): "וחברים, תגידו עכשיו ברוכה הבאה לסוניה שחזרה זה עתה מחופשת לידה, ישר לקטיף החוחובה."

קיבוצניקים: "ברוכה הבאה סוניה'לה!"

סוניה: "בסדר, בסדר, אבל אחרי הברית."

יאצק: "... סוניה, תשמעי, בקשר למה שביקשת, אנחנו ערכנו בירור ולהביא מוהל מחדרה זה עולה בדיוק כמו להביא פרה שלמה, אז תחליטי את, תחליטי את, אני חושב שזה לא ראוי אפילו להגיע להצבעה, לכן אבנר יערוך את הטקס. אבנר?"

אבנר: -שולף מזמרה-

(לאחר הברית)

יאצק: "נו, יופי, בסוף הכול הסתדר."

אבנר: "כן, באמת ילדה מקסימה כנרת."

אליעזר בן-יהודה: "איתמר, אני מבין שיש לך צורך עז לאונן."

איתמר: "לעשות מה?"

אליעזר בן-יהודה: "לאונן, אה, אתה לא מכיר את המילה, אני החייתי אותה רק לפני שלושה ימים, כשאמא נסעה לצפת."

אברהם: "נו, ישמעאל, איך זה להיות אח גדול?"

ישמעאל: "וואלה, זה כיף דווקא, זה נחמד שיש לך מישהו לצחק איתו."

יהונתן: "אני חושב שבאופן אובייקטיבי, הוא (דוד) צריך לצאת איתי."

מיכל: "באופן אובייקטיבי? כן? למה?"

יהונתן: "אני פשוט חושב שעדיף בשבילו, כן? לא קשור אליי, בשבילו עדיף שהוא לא יצא עם מישהו שיסבך אותו עם כל העניין הזה של הנידה."

מיכל: "אה, כן? כי אני חשבתי באמת כאילו, בשבילו, שעדיף שהוא לא יצא עם מישהו שיסבך אותו עם מוות בסקילה!"

אריאל שרון (למנחם בגין): "אני פה כדי שתהיה מרוצה, אדוני."

רפול: "ואני פה בשביל לאכול את הפנים של ערפאת."

אריאל שרון: "או פשוט לגרש אותו לתוניס."

רפול: "הטעים מביניהם, כן."

שלמה: "לא קוראים לי שלמה. אני החלפתי את השם, נו."

בת שבע: "בסדר, אז איך לקרוא לך?"

שלמה: "קהלת."

בת שבע: "קהלת? קהלת זה שם של בת."

קהלת (לשעבר 'שלמה'): "מה זה משנה, אמא? מה זה משנה? הכול הבל הבלים, הכול הבל, את לא מבינה?!"

שלמה: "אני מבטיח לך שזה (שיר השירים) לא שירי זימה, זה כאילו... מטאפורות."

בת שבע: "מטאפורות?"

שלמה: "כן, כאילו... כל השיר הוא אנלוגיה לאהבה שלי לאלוהים, לתשוקה העזה שלי להיות אחד איתו, להתמסר אליו..."

בת שבע: "'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ' (מגילת שיר השירים, א, ו). מי זה השחרחורת, אתה או אלוהים?"

שלמה: "קשה להסביר."

בת שבע: "זאת מלכת שבא! עלק 'הלכנו לחדר לחוד חידות'!"

ציפי: "אתם לא קולטים שמשחקים לכם פה במוח? אתם לא קולטים את זה עם כל השקרמלק הזה?"

משה: "מה זה, מה המילה? מה אמרת עכשיו, ציפי?"

ציפי: "שקרמלק, משה. שילוב מושחז ולא מתאמץ בכלל של המילים שקר ועמלק"

ציפי: "בוא תודה שאתה דיקטטור שרוצה שנרקוד לצלילי החליל שלך כמו כבשים באורווה"

משה: "וואו, שום דבר ממה שאמרת במשפט הזה אפילו לא-"

ציפי: "אתה לא תמשטר לי את הדימויים!"

עפרה איתן: "תסלח לי, פולי, זה ממש אלים, ואלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה"

רפאל איתן: "וואו, ריגשת. ממש משפט מהלב. את ידעת שמי שאמר אותו מתכרסם ברגע זה על ידי מיליארדי תולעים ששמות אלף זין על הדמוקרטיה שלך?"

שמעון פרס: "תאמר לי, אתה זוכר שאתה אמרת פעם 'הלוואי שעזה תטבע בים'?"

יצחק רבין: "כן"

שמעון פרס: "ובכן, אני זכרתי שיום הולדתך מתקרב והחלטתי להגשים לך את החלום, יצחק. עזה טבעה בים"

יצחק רבין: "אבל מי יקח על זה אחריות?"

שמעון פרס: "בקשר לזה, אל תדאג, יצחק. מצאנו איזה בחור תימני שמוכן לקחת הכל על עצמו ולשבת בכלא כל החיים, מלח הארץ"