תבליט שער טיטוס, בה רואים את הביזה בכלי המקדש לאחר החורבן
תשעה באב הוא יום תענית שמתאבלים בו על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, ובעיקר, חורבן בית ראשון בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס, וחורבן בית המקדש השני בידי הרומים בשנת 70 לספירה.
"ביום תשעה באב אנחנו צריכים להפיק לקחים מהעבר שלנו – לצאת נגד שנאת חינם, שנאת אחים וקבוצות קנאים שרבות אלו עם אלו." ~ דליה דורנר
"יום תשעה־באב והזכר אשר הוא מעלה לא יסופו מקרב עם־ישראל, כי אין מוחקים אלפיים שנות היסטוריה מתולדות העם ותולדות דתו. אולם צורתו ודרכי ביטיו של יום־האבל מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן – עלול הוא ליהפך לכלי שצורתו אינה מבטאה את תוכנו." ~ ישעיהו ליבוביץ
"לתשעה באב אין רקע דתי טהור ומכריע. צביונו מעורב והפן הלאומי אינו נופל במשקלו מהדתי שבו ואולי אף עולה עליו." ~ השופטת מרים בן-פורת, מתוך פסק דין לגבי בעל בית קפה שהפעילו בתשעה באב
"תשעה באב הוא ראשון המועדים שצריך לקום בצורה חדשה – בעזיבת המסורת המתה, בהמשכת מסורת חדשה של תוכן החיים, להיות יום זיכרון של מלחמה על קוממיות הארץ וקוממיות העם." ~ יצחק טבנקין, קיבוץ עין-חרוד, 1936
"לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן, היום האיום מכל ימים, יום גורלנו." ~ ברל כצנלסון, 'מקורות לא אכזב'
"את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה... כיצד נגיע לכך? האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים." ~ ברל כצנלסון, 'מקורות לא אכזב'
"תשעה באב הוא יום האבל הגדול ביותר של האומה. היש בעולם דבר איום ונורא מאומה שלמה המאבדת חירותה, שתאבד לה האפשרות לפתח בחירות את עצמאותה, את תרבותה, את מסורתה ואת האידאלים שלה." ~ חיים ארלוזורוב
"הדבר המעניין בתשעה באב הוא שאנו לא עוסקים בתיאור ההיסטוריה, איך החריב טיטוס את בית המקדש, איך הובקעה העיר מה היה בשעת המצור - תיאור עובדות מתוך החורבן לכשעצמו אינו מעניין. חכמים לא עוסקים כמעט בנושא הזה אלא מחפשים את הסיבה עליה אבדה הארץ, שהיא, כמובן, שנאת חינם, והדבר הזה רלוונטי גם מהבחינה העכשווית. ברור שחורבן בית המקדש הוא לא רק יום של אבל לאומי אלא גם יום של חשבון נפש." ~ שמואל רבינוביץ
"בכל השנה אנחנו עטופים במנגנוני הגנה שמסייעים לנו לשרוד. מציבים לעצמנו חומות בצורות היטב, עסוקים עד למעלה מהראש בכל הסחות הדעת שיצר למעננו היצר הרע, והנה, יש ימים מיוחדים שבהם מתבקש מאיתנו להתבונן דווקא בחלק המודחק ההוא, הלא פוטוגני, זה שנמצא מאחורי המסכים מהזכוכית המחוסמת שמגנים עלינו היטב. החלק של הכאב. לכל אחד ואחת מאיתנו יש גרעין של כאב פנימי עמוק מאד. בדרך כלל אנחנו מצליחים להשכיח מעצמנו אותו... בימים אלו אנחנו דווקא מתבקשים להסיר את כל מנגנוני ההגנה, וכן לפגוש את זה. זו הזדמנות נהדרת להכיר אותו, לעשות בו סדר, לזכור שהכאב – מקורו האמיתי בריחוק מהשם, בגלות. טבעו של כאב שכשלא פוגשים אותו – הוא מגיע דווקא בזמן שלא ערוכים לו, ומשתלט עלינו. כמה מרפא ומשחרר לאוורר, לפגוש את המקומות האלו בימים המיועדים לכך. בימים שמזכירים לנו את מקורו האמיתי של הכאב. ואיך פוגשים אותו? מה זה בעצם כאב? כאב הוא געגוע. געגוע עמוק למשהו שהייתי רוצה ואין לי...חשוב לזכור שזה הכאב הראשוני שלנו, הכאב האמיתי והכי גדול, גם הוא מתחפש לדברים אחרים...בימים האלו הכי חשוב לזכור שאנחנו בעצם מתגעגעים. כוספים עד העצם לחיבוק, לחיבור, לידיעה, לשלווה. מספיק לשבת כמה דקות בכל יום כדי להיזכר, ולאפשר לגעגוע העמוק הזה להציף אותנו. לדבר אותו, להכיר." ~ רחל קניג ('הכאב הכי עמוק שלך – הוא בעצם געגוע. טור לתשעת הימים', אתר הידברות, 20 ביולי 2023)
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. [...] אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים." ~ מסכת יומא, ט', ב'
"וכאשר התלקחה הלהבה, הרימו היהודים קול צעקה נוראה, בהכירם את גודל האסון, ומיהרו מכל העברים לעצור בעד האש ולא חסו על חייהם ולא חמלו על כוחותיהם, בראות עינם באובדן מקדשם ובית־חייהם, אשר למענו שמרו את נפשותיהם. מי האיש אשר לא ירבה להמר על חורבן הבית הזה, הוא הנפלא מכל הבניינים, אשר ראו עינינו ואשר שמעו מהם אזנינו, והנעלה מכולם בגודלו ובהדרו ובתפארתו לכל חלקיו וגם במהלל כבוד קדושתו?" ~ יוסף בן מתתיהו, "מלחמות היהודים", ו', ט'-י"א
"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים." ~ ש"י עגנון, מתוך נאום בטקס קבלת פרס נובל
