יהדות מזרח אירופה

יהדות מזרח אירופה כוללת את היהודים שהתגוררו בארצות מזרח אירופה. רוב היהודים בעולם מוצאם הוא במזרח אירופה.

כללי

"בין משיכה ודחייה, הערצה ורתיעה, קרבה לשונית וריחוק מנטלי, התקיימה כל העת בחברה האשכנזית על שני אגפיה רב־מערכת תרבותית אחת. לא היה כאן מפגש של זרים ושונים, אלא מגע של תגובה והחלפת דעות בין שני ענפים של תרבות אחת." ~ ישראל ברטל
"הציונות היא פעולה שבה אנו [ציונים יהודים גרמנים] הבמאים ואילו יהודי המזרח [הכוונה ליהודי מזרח אירופה] הם השחקנים." ~ פרנץ אופנהיימר, 1909
"רושם עז הותירה בי הדרך העקלקלה והמפותלת שבה בחרו יהודי מזרח־אירופה שביקשו לכפות יחד ציונות וסוציאליזם." ~ עזרא מנדלסון
"בקרב העדה האשכנזית עצמה יש גוונים לא דומים זה לזה – יש ה'ליטאי' החריף, הספקן, המנתח, המתמיד, יש ה'דרומי', יותר רענן, פחות מורכב, קצת גוישערקאפ ['ראש של גוי'] בעל דמיון פועל ובונה ובלתי מתפלפל, יש ה'פולני' המזוקק משניהם בהתרגשותו, עשיר משניהם בליריסמוס פנימי ובגעגועי נצח שהם מקור כל שאיפה." ~ זאב ז'בוטינסקי
"יהודי ארצות מזרח אירופה לכתחילה לא ראו עצמם כחלק מהעמים שישבו בתוכם, אם כי ישיבה זו נמשכה מאות בשנים." ~ דוד בן גוריון
"הממצאים הגנטיים הוכיחו שרק מיעוט מיהודי מזרח אירופה הם ממוצא כוזרי. יהודים אלה הם בעלי עצמות לחיים מונגוליות ושיער בהיר. על-פי הממצאים הגנטיים יהודי מזרח אירופה מוצאם ממספר מקורות: יהודים כוזרים שהתמזגו ע"י נשואין עם יהודים שמיים, שהגיעו מהמזרח התיכון, יהודים שהגיעו מאיטליה ויהודים שהגיעו ממערב אירופה, כולל, יהודים ספרדים ופורטוגזים." ~ רבקה שפק ליסק, "האם יהודי מזרח אירופה הם צאצאי כוזרים?"
"לאמיתו של דבר, דימויה ההיסטוריוגרפי של ההשכלה כ"מוצר" גרמני המיוצא למזרח־אירופה, הוא אולי עוד אחת מן התוצאות הרבות של מרכזיות היהדות הגרמנית בכתיבת ההיסטוריה היהודית המודרנית. בתרבות היהודית של המאה השמונה-עשרה והתשע-עשרה, רווחו המושגים "Westjuden" (בגרמנית: "יהודי המערב", קרי: יהודי מרכז-אירופה), ו-"Ostjuden" ("יהודי המזרח", יהודי מזרח-אירופה). תהליכי המודרניזציה של החברה המזרח-אירופית בכלל, ושל החברה היהודית שם בפרט, נתפסו כסיפור התפשטות ההשפעה המערבית ממרכז היבשת אל מזרחה. "יהודי המזרח" הפולני היו אובייקט סביל בסיפור זה. מה גם שהמשכילים אימצו דימוי זה בנפש חפצה, ונטו להפחית מן התרומה המקורית של בני קהילות פולין וליטא להולדתה של תנועת ההשכלה. מבחינה היסטורית, ניתן לתאר את הולדתה של תנועת ההשכלה היהודית כתופעה כלל אשכנזית, שהחלה משני צִדי הקו שהבדיל בין גרמניה לשטחי מלכות פולין-ליטא לשעבר." ~ ישראל ברטל, ""לבי במערב" : תנועת ההשכלה במזרח-אירופה"
"משפחה יהודית טיפוסית במזרח אירופה חיה עם עוד משפחה בדירת חדר עם תנור מעשן, שבעה־שמונה ילדים כל אחת." ~ ישראל ברטל, ראיון ל־ynet
"במשך מאות שנים עסקו יהודים רבים במזרח־אירופה בייצור אלכוהול, ועבדו כמפעילי בתי מרזח. באמצע המאה ה־18 עסקו למעלה מ-80% מיהודי הכפרים בפולין בייצור ובמכירת אלכוהול, ורבים מהם חכרו בתי מרזח." ~ יצחק טסלר, יהדות האלכוהול של מזרח-אירופה
"ערב מלחמת העולם השנייה מנתה יהדות פולין כ-3.3 מיליון (ולא 6.5 מיליון) נשים, גברים וילדים והיתה יהדות ענייה מאוד. 38% מיהודי פולין עסקו במסחר, רובו ככולו מסחר קמעוני זעיר. עוד 40% מצאו פרנסה במלאכה זעירה בענפי הטקסטיל וההלבשה. המשבר הכלכלי הקשה שפקד את פולין מ-1935 פגע במיוחד ביהודים. האבטלה בקרבם היתה כפולה ומכופלת. שליש מהיהודים סבלו מחרפת רעב. השכונות היהודיות של ורשה הפכו לריכוז צפוף ומיואש של עוני קשה. רק 4% מהיהודים עבדו בחקלאות, בלא בעלות על הקרקע." ~ סבר פלוצקר
"המחקר ההיסטורי מגלה כי יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל הגיעו [בין היתר גם] למזרח אירופה - עיקר המחקר מתמקד ביהודים, מגורשי ספרד ופורטוגל, אשר התיישבו במחוז ווהלין (Volyn, Volhynia), מחוז במערב אוקראינה של היום ובירתו העיר לוצק. ווהלין היה נסיכות עצמאית וחלק של המדינה האוקראינית של ממלכת גליציה - ווהלין. במאה ה-15 היה המחוז תחת שליטה של ליטא, אך ב-1569 עבר לשליטת "חבר העמים פולין-ליטא" (איחוד ממלכת פולין ודוכסות ליטא) עד 1795. המדינה כללה השטחים העכשוויים של ליטא ופולין, בלארוס, רוב אוקראינה, לטביה, אסטוניה, ואת מחוז סמולנסק קלינינגרד ברוסיה. עבור יהודים רבים שחיפשו מקלט ובית חדש, הממלכות הפיאודליות של מזרח אירופה, היוו מפלט נהדר עבורם. במחוז ווהלין נמצאו ראיות לחיים יהודיים ולתרבות יהודית "ספרדית", בהן אישים בולטים אחדים כגון:* Włochowicz Salomon: יהודי ספרדי המכונה "Szafardi", נולד באיטליה, ובתחילת 1600 שימש פקיד הוצאה לפועל בקרקוב, בירת פולין, במערב גליציה. * Salomon Calahorra )מאיטליה) ו-Hispanus Isaak היו רופאים יהודיים ספרדים שהתיישבו בעיר Kazimierz, הסמוכה לקרקוב, בשנת 1500. [...] מתוך רצון לקלוט את האוכלוסייה היהודית הספרדית, הרפובליקה הפיאודלית והקנצלר הפולני יאן זמויסקי, שתמיד ניסה להגן על הסוחרים הספרדים עד יום מותו ב-1605, העניקה מקלט לאלפי יהודים על ידי בניית ערי מקלט למגורשי ספרד ואלה ראו בכך הזדמנויות לפיתוח ושגשוג. הקנצלר ייסד את העיר זמושץ', בפולין, וב-1588 הזמין את היהודים הספרדים להתיישב בה יישוב של קבע. היהודים שעברו אליה היו יהודים ממוצא ספרדי ופורטוגלי מהעיר לבוב, והיו גם יהודים שעד לאותו מועד, חיו באימפריה העות'מאנית בעיקר בטורקיה. כמו כן, הגיעו אליה גם יהודים ספרדים מהולנד ופלנדריה, בראונשוויג, ונציה וגרמניה, אבל כולם נקראו באופן שרירותי "Italikus" (איטלקים) על-ידי הפקידים הפולנים. [...] היהודים הספרדים היו פטורים מתשלום "מס היהודים" בעוד היהודים האשכנזים היו צריכים לשלם מס זה. הודות לכך, היום אנו יכולים לדעת מי מבין המשפחות היהודיות היו ספרדיות וזאת לפי זיהוי שמות המשפחה ברישומים, כגון: Zacuto, Castiell, Marcus, Marques, de Campos. חלקם היו סוחרי יהלומים וטקסטיל, בעוד שאחרים היו בעלי-מלאכה או רופאים. [...] נפוץ מאוד היה למצוא נישואים בין יהודים ספרדים ואשכנזים בזמושץ' החל מ-1640." ~ מחקר: מכון אדי, ספרד, תרגום ועריכה: עו"ד יהודית שמיר, "מגורשי ספרד ופורטוגל התיישבו גם באזור אוקראינה ופולין של היום".
"דווקא במזרח אירופה, נוצרה עוינות מאוד גדולה. רבים מיהודי מזרח אירופה אינם רואים בקראים יהודים. זה קרה בעקבות תהליך מאוד ארוך שעבר על הקראים במזרח אירופה, והושפע ממספר גורמים בפולין וליטא. הקראים שם היו מיעוט דתי ולשוני. הם דיברו בשפה משלהם שהייתה סוג של טורקית, אבל היו כפופים לוועד ארבע הארצות. הקראים עברו שינוי, משום שרצו להשתחרר מהחסות של היהודים הרבניים. [...] לאחר שזכו בשוויון, היה להם קל יותר להשתלב במדינה הכללית. פחות מעשרים שנה אחר כך, ב-1882, החלו להשתולל הפוגרומים ביהודים. הקראי הצעיר שהיה שווה זכויות, צריך היה לוודא שלא יהיה מזוהה עם היהודים, כי זה מסוכן. היהודים היו מזוהים עם השמאל הטרוריסטי, וכך קרה שהקראים של מזרח אירופה החלו להתנתק מהעם היהודי, לפעמים בצורה מאוד אלימה ואנטישמית. אבל זה קרה רק במזרח אירופה. במצרים - משם הגיעו הקראים שעלו לארץ - זה לא קרה." ~ ד"ר דן ד"י שפירא במאמר "קראים - היהודים האבודים" של צופיה הירשפלד ב-Ynet.
"לאבותיהם של יוצאי מזרח אירופה היה יחס מיוחד למאכלים שלהם, יחס שבא לידי ביטוי בחלק משמות המשפחה שהם אימצו במהלך המאה ה-19. מתברר ששמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים יהודיים, תבלינים, מצרכים או משקאות היו יותר נפוצים ממה שנהוג לחשוב, בעיקר בקרב יהודי פולין, גליציה ותחום המושב היהודי באימפריה הרוסית. בדיקה של קטגוריה זו של שמות משפחה מאפשרת תובנה נוספת על אורח החיים של היהודים האשכנזים. [...] כאשר יהודים נאלצו לאמץ שמות משפחה בתחילת המאה ה-19, היה רק טבעי שכינויים רבים הפכו לשמות משפחה קבועים העוברים מדור לדור, ובכלל זה גם שמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים. שמות משפחה אלה מהווים מקור מידע מידע חדש ומפתיע על חיי היום-יום בקהילות היהודיות של מרכז ומזרח אירופה לפני כמאתיים שנים." ~ חיים גיוזלי, "דליקטסן: שמות משפחה שנגזרו משמות של מאכלים", בלוג באתר בית התפוצות, אפריל 2019

דברי שבח

"הערצת התרבות האותנטית של יהודי מזרח אירופה התחברה עם הלאומיות היהודית המתעוררת ושימשה מקור השראה לסופרים ולאמנים." ~ ישראל ברטל
"בהוסיפם לקיים את מפעלי הדת והתרבות, וגם יצרו להם מוסדות־חינוך חדשים לאין־ספור בחינוך, אם בעברית אם ביידיש. הם הוסיפו ליצור תרבות גדולה, דתית וחילונית, בשירה ובאמנות ותרמו תרומה מלאה וגדושה, מעל למספרם היחסי, לתרבות האנושית הכללית." ~ שלום בארון
"מתוך שלושה מיליון יהודים שעזבו את מזרח אירופה בין 1882 ל-1914 (כשפרצה מלחמת העולם הראשונה), רק חמישים אלף היגרו לישראל. איזו טעות היסטורית! ולמרות הכל, אפילו גל ההגירה הקלוש הזה ביצע נס: בפעם הראשונה בהיסטוריה, עם שעזב, או גורש, מארצו, הוחייה והחל להיאסף בארץ אבותיו. מעולם לא נחזה אירוע כה יוצא דופן עד אז, והוא גם לא התרחש מאז, בשום עם אחר." ~ שמעון פרס, "ישן מפני חדש", ה-22 בספטמבר, 2004.

ביקורת וסטריאוטיפים

"חוסר ההבחנה שלך בין יהודים ספרדים-פורטוגאליים לבין יהודים ממזרח אירופה הוא שדוחף אותך לעמדות אנטישמיות כאלה. יהודים גרמנים הם אכן רדופי אמונות תפלות, חיים מתרומות ומגניבות, מעופשים, לבושי סחבות ונמנעים מכללי ההיגיינה והרפואה האירופית. ואילו היהודים הפורטוגאליים בעיר בורדו, למשל, הם אספני ספרים ונבחרי ציבור, רופאים ומדענים, יצואנים לעולם החדש ומובילים את הפיתוח של האומה בכל תחום. אינם מגדלים זקן, אינם מסתירים תחת בגדיהם סדין משונה או חוטים משתלשלים, ולמעשה רובם לבושים טוב יותר מכל אצילי בורדו גם יחד. אם חלילה בן העדה הספרדית היה מתחתן עם יהודיה ממזרח אירופה, הוא היה בכך מוותר על כל הפררוגטיבות שלו כבן תרבות והיה מגרש עצמו מהציוויליזציה המערבית.״ ~ איזק דה פינטו (בתרגומו של דב אלפון), ״מכתב תשובה לוולטר בהזמנתו של מר ז׳אקוב פרר, ראש הקהילה הספרדית בצרפת״, 1761.
"מרתק להיזכר שבמאה ה-19 ובמאה ה-20, לפחות עד 1945, האנטישמיות האירופית הדביקה ליהודים דימוי שלילי כ”מזרחיים”, “שמים” ו”אסיאתים”. היהודים נחשבו עם לא אירופי, לא מערבי, בעל תרבות זרה, נחותה ומפגרת. שיקוף לעמדה זו הייתה התגובה המתחלחלת במערב לנוכח ריבוי ה”אוֹסְטְיוּדֶן” (יהודים יוצאי מזרח אירופה, מונח שאומץ גם בפי יהודים מתבוללים רבים) בארצות-הברית, ארגנטינה, דרום אפריקה, בריטניה, צרפת וגרמניה. כשההיסטוריון הברלינאי היינריך פון-טרייטשקה דיבר על היהודים כ”אסוננו”, ב-1879, הוא המחיש זאת בתיאור ה”יוּדֶניוּנְגֶן (נערים יהודים) מוכרי המכנסיים” מפולין השכנה, שבסיוטיו עלו בהמוניהם על גרמניה מן המזרח כדי להשתלט על העיתונות הליברלית ועל הבורסה. את לילותיו של הליברל לשעבר, שנעשה לאומן פרו-פרוסי, טרף הפחד שאותם אוסטיודן “אסיאתים” יהפכו יום אחד את התרבות הגרמנית לעיסה אקלקטית – פחד שהיה גם נחלת רבים מחבריו בימין השמרני." ~ רוברט ויסטריך, "פניה המשתנות של שנאת היהודים", ה-27 באפריל, 2014.
" הביטוי (אוסטיודן) שימש כדי להנגיד אותם ל"יהודי המערב" (וֶסטיודן, Westjuden) שהיו מעורים בסביבתם ולא סבלו מפער דומה. אני מתכוון בעיקר ליהודי אירופה הסלאבית ואזורים בעלי רמת פיתוח נחותה זהה: "רוסיה, פולין, גליציה, בוקובינה, צפון-מזרח הונגריה ורומניה." כביטויים נרדפים לאוסטיודן שימשו לעיתים "יהודים פולנים" או "פולאקים" לעומת "יקים". ~ נתן בירנבאום, Was sind Ostjuden? : Zur ersten Information,‏1916, עמ' 5.
"לא רצינו להיות עם של חנוונים." ~ בנימין זאב הרצל בספרו, "אלטנוילנד" שראה אור ב־1902, על משלח יד נפוץ של "יהודי המזרח" ("אוסטיודן")
"טרם נייסד את המדינה היהודית עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה יבערו את הכינים מבגדיהם ואת הזוהמה מגופם." ~ מקס נורדאו, על פי יומני הרצל ^[^{דרוש מקור}^]
"הם (יהודי מזרח אירופה) – המון היולי. אנו מארגנים אותם. הם משמיעים קובלנותיהם בשפת עלגים, שהיא בלתי מובנת לאדם תרבותי. אנו משאילים להם את לשונות התרבות. הם נדחקים, דחופים ומבוהלים ללא כיוון מסוים. אנו מראים להם את הדרך, שבה הם צריכים ללכת [...] הם אחוזים התלהבות, שמגעת כמעט לידי טירוף. אנו עושים אותה מתונה יותר. [...] אנו מנחמים ומעודדים אותם." ~ מקס נורדאו
"תיקח למשל את האוסטיודן. כאשר היהודים בגרמניה כבר חשו שהם עומדים כמעט בשתי רגליים בתרבות הגרמנית באו פתאום היהודים האלה מהמזרח, אחד עם זקן, שני עם פאות, והסתובבו ברחובות עם הרבה ילדים ודיברו בקולניות. ואז היתה בהלה גדולה: אלה עם הריח הרע חזרו. והיתה חלחלה כזו: לא רוצים את האוסטיודן. לא רוצים לראות אתכם. אתם מסכנים אותנו. והדבר הזה נמשך. הדבר הזה קיים גם היום. גם בישראל. הדבר הזה מסביר את החרדה הנוראה מפני מאה שערים. כי היהודים המודרנים לא רוצים להיות יהודים. הם בורחים מלהיות יהודים. וכל דבר שמחייב אותם להיזכר בכך שהם יהודים מרתיע אותם. מעורר בהם תיעוב. הוא בלתי אסתטי בעיניהם". ~ אהרן אפלפלד בראיון עם ארי שביט, "הארץ", ה-9 בפברואר, 2005.
"משפחות ורטהיים וזוסקינד קשורות בקשרי נישואים. הם מאוד מסורים לגרמניה מולדתם ומביטים בבוז על האוסטיודן, היהודים שהגיעו לגרמניה מפולין, רוסיה ואוקראינה ודבקים במנהגים היהודיים האדוקים." ~ יונה דורון בביקורת ספרות על הספר "רחובות של אתמול" של סילביה טננבאום. ה-9 בנובמבר, 2015.
"תנועת ההשכלה היהודית, שהיתה במובנים רבים חלק מן הנאורות האירופית של המאה השמונה-עשרה, ביקשה בראש וראשונה לעצב טיפוס חדש של בן החברה המסורתית, שיהא בעת ובעונה אחת "יהודי" ו"אדם". צמד המושגים "יהודי" ו"אדם", בו השתמשו משכילי מזרח-אירופה בשיח שלהם, הסתיר מאחוריו את ההנחה הלא כל כך נעימה, שאיש הקהילה היהודית המסורתית האשכנזית, במצבו התרבותי הנתון - ובפרט היהודי הפולני, איש העיירה החי מפרנסות הקשורות במערכת הפיאודלית הפולנית ומקיים את אורח החיים המיוחד ל"Ostjude" - איננו בכלל "אדם". הפיכתו של היהודי ל"אדם", משמעותה היתה, לשיטת המשכילים, אימוץ ערכים, אמות מידה מוסריות, צפנים תרבותיים, אופנה, הליכות ונימוסים, שכולם באו מאירופה המערבית והמרכזית, אולם לא רק המופת האירופי עמד לנגד עיניהם של ראשוני תנועת ההשכלה." ~ ישראל ברטל, ""לבי במערב" : תנועת ההשכלה במזרח-אירופה"
"דיברתי פעם עם ישראלי שעקר לפני כמה שנים לברלין, שדיווח לי על הרצאה של מכרה משותפת, ישראלית, שהרצתה בגרמנית בכנס שבו הוא השתתף בהיידלברג. הוא סיפר לי בזעזוע ש"הגרמנית שלה היתה כל כך נוראה שאנשים בקהל סתמו את האזניים". תיאור זה, הנושא טביעות אצבע אנטישמיות קלות, מזכיר כמובן את האופן שבו תיארו היהודים הגרמנים ה"ותיקים", ה-West Juden, את המבטא המכוער של ה-Ost Juden שהגיעו זה מקרוב מפולין." ~ עפרי אילני, ה-Ost Juden החדשים.
"השינוי במשמעותו של המושג "גטו" בימי הנאציזם לעומת משמעותו בתודעה לפני כן בא במסגרת ענף המחקר הנאצי "חקר היהודים". ה"מומחה" המוביל לחקר יהדות מזרח-אירופה ד"ר (אחר כך פרופסור!) פטר-היינץ זראפים, זיהה את הגטו עם הריכוזים הגדולים של יהודי מזרח-אירופה (ה"אוסטיודן"), במיוחד בפולין, שהיוו בעיניהם את המקור ובית היוצר ל"סכנה היהודית", המתפשטת משם לעולם. בספרו המחקרי הגדול, "היהודים במרחב המזרח-אירופי", שראה אור בספטמבר 1938 ,הקדיש מקום רב לריכוזי היהודים בכלל ול"גטו היהודי" בפרט, כשהוא מתארו כמקור הכוח והחיוניות של "היהדות". כשנכבשה פולין בספטמבר 1939 עומתו אנשי המנהל וכוחות הביטחון הגרמניים עם הריכוזים הללו, וכדי "לטפל" בסכנה הנשקפת מהם, אך עוד לפני שגובש הפתרון הסופי, נקטו צעדים לתחום את אפשרויות ההתפשטות של "הסכנה". לשם כך דחקו יהודים מרחבי הערים וסביבותיהם לתוך תחומי המגורים היהודיים, הגטאות - שהיו קיימים כבר לפי הבנתם (כך מופיע במפורש במסמכים בני הזמן). [...] בסופו של דבר, מיליוני יהודים במזרח־אירופה חוו חיים בגטאות שהתנאים בהם היו לרוב קשים ביותר, ותודעת הגטאות היא אפוא מרכזית להבנת "עולם השואה". עם זאת, בתהליך התפתחות רעיון ההשמדה הטוטאלית ויישומו הלכה למעשה, הגטאות לא היו מרכיב מתוכנן כלל." ~ פרופ' דן מכמן, "הגטאות היהודיים בימי השואה: כיצד נתהוו ומדוע?" הוצאת יד ושם, ירושלים, תשס"ח, 2008. צוטט בעלון של תאטרון "הקאמרי".
"ביום שני נערך בבית ציוני אמריקה אירוע רב משתתפים תחת הכותרת "יקים ואוסטיודן, קרובים רחוקים‭."‬ עילת האירוע היא הופעה של גיליון משותף של "יקינתון‭,"‬ כתב העת של יוצאי מרכז אירופה, ו"דווקא‭,"‬ כתב העת העוסק ביידיש ובתרבות האשכנזית בהוצאת בית שלום עליכם. נושא האירוע שעמד במרכז הגיליון המשותף הוא היחסים המורכבים בין היקים - יוצאי מרכז אירופה ובעיקר גרמניה, אוסטריה והולנד - לבין מה שמכונה בקרב היקים בזלזול מסוים "אוסטיודן‭:"‬ יהודים מזרחיים, יוצאי פולין, גליציה, ליטא ובמידת מה גם יוצאי רוסיה וסביבתה. לכאורה מדובר בפולקלור עתיק, חסר כל רלוונטיות לימינו. היקים הגיעו רובם לארץ ישראל, שלה הם קראו "פלשתינה‭,"‬ בשנות ה‭,30-‬ בדרך כלל עקב הופעת הנאציזם. כאן פגשו את יוצאי מזרח אירופה וחשו שהם מתבקשים לחבור לתרבות שנראתה להם נחותה. המזרח-אירופאים מצדם קיבלו אותם בחשד וסברו שהיקים מתנשאים. הם המשיכו לשלוט במערכות הפוליטיות, והיקים מצאו את דרכם לתחומים מוגדרים ומקצועיים כמו רפואה, משפט, ארכיטקטורה, מוזיקה ועוד. בדורות הבאים כבר התערבבו הקבוצות בינן לבין עצמן, וכן עם יוצאי תפוצות אחרות מהבלקן וארצות ערב, אבל באופן מסורתי היקים והאוסט-יודן נחשבים קבוצות מתנגשות." ~ רוביק רוזנטל, "חגיגה אשכנזית", "מעריב NRG", ה-23 בפברואר 2012.
"תורת הבעש"ט התפשטה והפכה פופולרית בראש ובראשונה משום שהוא דיבר עם יהודי פודוליה הפשוטים בשפתם. להבדיל מיהדות מרכז אירופה ומערבה, שכבר התחילה להיפתח באותה תקופה אל ההשכלה והמודרנה, התעצבה יהדות מזרח אירופה כלמדנית־תלמודיסטית. הישיבות הפכו למקומות של פלפול, של 'הפוך בה והפוך בה', של דקדוקי עניות בענייני הלכה. תלמידי החכמים נחשבו לאליטה בחברה היהודית, אבל עולמם היה רחוק וזר לאיכרים ולעגלונים היהודים של פודוליה." ~ "כפרים קטנים, יהודים גדולים", מתוך כתב העת "מסע אחר"

השסע העדתי

"יהיה קל בהרבה ליישב יהודים מזרחיים (יהודים מתימן, מרוקו, חאלב והקווקז) במושבות חקלאיות. הם כבר נסחפים לכיוון פלשתינה. אך מצבם הרוחני והאינטלקטואלי של יהודים אלו נמוך כל כך שהגירה המונית תוריד את דרגת התרבות של היהודים בפלסטינה ותזיק מכמה בחינות. במספרים קטנים, עם זאת, הם עשויים להיות מועילים מאוד, בידיעתם את התנאים במזרח, בצרכיהם הצנועים ובפרט ביכולתם להתחרות בשכר עם העובדים החקלאים הערבים. היהודי המזרח אירופי לא יכול בשום אופן להתקיים ממשכורות כאלו. הוא יכול להתקיים בפלסטינה רק מעבודה המנצלת את חכמתו ואמינותו. לעבודות כפיים יש יתרון טבעי לערבי שהוא עובד זול יותר. היהודי המזרחי, שיכול לעבוד בעבודה פיזית באותו מחיר של ערבי, יכול לגשר על הפרצה הזו במערכת הכלכלית היהודית." ~ ארתור רופין, 1913
"בעיני יהודי ממזרח אירופה שקול כפליים מיהודי מכורדיסטן. יש להחזיר לארצותיהם מאה אלף מיהודי המזרח." ~ נחום גולדמן
"אפשר לחשוב שפולניה הייתה צומת רחובות של אקדמיה, ספריות, מכוני מדע, ואופרה." ~ ג'קי לוי, בהתייחסות צינית לכך שיהודי פולין מתנשאים על יהודים שעלו ארצה מארצות האסלאם
"רוב יהודי מערב אירופה היו עשירים גם בגולה, אבל מרבית היהודים במזרח אירופה התקיימו ממסחר זעיר ועבודות ייצור במפעלים וחיו בעוני בערים ובעיירות היהודיות. רבים מהיהודים בארצות ערב, לעומתם, היו סוחרים מצליחים." ~ תני גולדשטיין, מאמר ב־ynet
"ב־27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו־85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה־נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה־נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת." ~ פרוטוקול של ישיבה של הסוכנות היהודית בהשתתפות דוד בן-גוריון, בה סקר ראש מחלקת הקליטה רגינסקי את פריסת העולים עד 1956 (דצמבר 1956)
"גולדה! למדי אותנו יידיש!" ~ הפנתרים השחורים בלעג על כך שהמשאבים בקום המדינה הוקצו באופן מוטה תוך כדי אפליה כנגד מזרחים ושכדי לתקן את המצב יהיה לכאורה על אותם יהודים ללמוד את אורחותיהם של יהודי אירופה.
"ההחלטות על הסלקציה נוסחו באופן כוללני, אבל הדיון שקדם להן התמקד כמעט כולו בצפון אפריקה. שנית, רק לגבי צפון אפריקה הקימו בפועל צוותים מיוחדים לבדיקה ולמיון. ב' הארץ' הייתה פעם כותרת על כך שעשו סלקציה ביהודי פולין, כי מצאו מברק שבו שרת החוץ גולדה מאיר מבקשת מציר בפולין לרחרח איך תגיב הממשלה שם לסלקציה. עם זאת, בשום מקום אין דיון על סלקציה ביהודי פולין, ואין שום ועדה שנשלחה לשם לעשות בדיקה. תהליך של עלייה סלקטיבית מזין המון מכתבים ודיונים, ובמקרה של מזרח אירופה אין כלום, כי בפועל לא הייתה משם עלייה סלקטיבית. זה פשוט לא קרה". ~ ד"ר אבי פיקאר, מחקר: מזרחים הועלו לארץ רק כשיכלו לפרנס, ה-24 באוגוסט, 2013.
"מזרחיות" וה"אשכנזיות", להבדיל מנוסחי התפילה האשכנזי והספרדי הן המצאות ישראליות. היהודים המכונים אשכנזים לא ראו את עצמם כיחידה תרבותית אחת. יהודי גרמני בז מעומק ליבו ליהודי המזרח (מזרח אירופה)—"האוסטיודן"—בהתנשאות אוריינטליסטית למהדרין. גם בני קהילות אחרות (ליטאים, פולנים, רומנים, הונגרים, גליצאים) התייחסו אלה לאלה בחשד ובלעג. הרומני גנב, איש גליציה אוויל, ההונגרי טיפש, הגרמני פוץ, הליטאי מתנשא ועל הפולני מוטב לא לדבר. בת שהביאה בן זוג מקבוצה אחרת זכתה לא פעם בפרצוף חמוץ ובמבול של סטריאוטיפים מבזים. זה אפיין לא רק את ארצות הנוצרים. "הספרדים" במרוקו התייחסו בבוז לדוברי הברברית ("השלוכים"). בהודו קיימו יהודי קוצ'ין הפרדה בין "יהודים לבנים" ל"יהודים שחורים" ובחלק מן ההיסטוריה שלהם ראו "הבגדאדים" של הודו באנשי קהילת "בני ישראל" המקומית נחותים שאין להתחתן בהם ואין להתפלל אתם באותו מנין. מצד שני ברוב הקהילות לא היה מתח בין יהודים אשכנזים לספרדים, משום שמלבד במקרים מעטים (למשל בקהילת אמסטרדם) לא היה מגע בין שתי הקהילות." ~ אביעד קליינברג, "המצאת האשכנזיות והמזרחיות", 2013.
"בשנות ה-30 של המאה שעברה היה היחס של עולי מרכז אירופה הקלאסית (גרמניה, אוסטריה, חבל הסודטים) לאוסט-יודן (עולי פולין ורוסיה) מזלזל מאוד. הם ראו בפולנים ורוסים יהודים סוג ב’. עם השנים, כמו אותם ילדים מוכים שהופכים בבגרותם לסדיסטים, נהיו רבים מאותם אוסט-יודן ללא פחות גרועים. כמו סלאח שבתי שהבטיח לבנו שהוא “יעבוד על החדשים”, גם הם חיפשו – ומצאו – יהודים חדשים שיהיו לסוג ג’: עולי ברה”מ לשעבר (ולא, חס-וחלילה, עולים חדשים מארה”ב או בריטניה – אלו היו ונשארו אובר-מנשן). [...] סרנה לא לבד. מבחינת אוסט-יודן רבים בני הדור השני (דוגמא בולטת: ירון לונדון, שמבחינתו העולים מאוקראינה ורוסיה זהים לחלוטין למסתננים מאריתריאה וסודן) כל העלייה שלנו היא תקלה היסטורית. לולא האלקינים והליברמנים כבר מזמן היה כאן שלום אמת, היינו מנגבים חומוס בדמשק ומשחקים תופסת עם ילדי שכם. על גדעון לוי, שהציע כבר לרוסים לחזור לרוסיה מכיוון שלא נולדו כאן והפך אותם לפושעים צמאי וודקה ודם, אין מה להרחיב (הוא בכלל חלק מהאליטה, הוריו הגיעו מחבל הסודטים). מדובר, אגב, על בני אותו הדור בערך, ילידי שנות ה-40 ו-50 המוקדמות." ~ אלכס גולדנשטיין, "מה יש ליגאל סרנה נגד רוסים", ה-30 לנובמבר, 2014.
"מעל הסדרה כולה מרחף צלו של אי השוויון המעמדי, במקביל לאותה תפיסת מציאות חדשה (של הבמאי רון כחלילי). עדיין לא תם המאבק החברתי העדתי, ולא רק משום שטרם ראינו ראש ממשלה שמוצאו מחוץ ל"תחום המושב" אי שם במזרח אירופה. אלא בעיקר בגלל הבדלים שהצטמצמו אבל לא נסגרו – בהכנסה, במידת הנגישות לברזי הון, השכלה ושלטון." ~ טליה שגיב, "אל תקרא לי אליטה: רשמים מהדוקו החדש של רון כחלילי", ה-22 באוקטובר, 2014.
"המזרחים הראשונים בתולדות הציונות היו יהודי מזרח אירופה. אחיהם במערב היבשת ובמרכזה הדביקו להם את אותם דימויים אוריינטליסטיים מזלזלים שהוצמדו מאוחר יותר ליהודי ארצות האיסלאם בשיח הישראלי האשכנזי. מקצת הציונים המזרח־אירופים בראשית דרכם היו ערים לתיוגם המשפיל בשיח המערבי, ואף החלו רואים, לרגע קט, במושג "המזרח" ("האוריינט") סיסמת קרב רלוונטית ללאומיות היהודית, ובעמי אותו "מזרח", הנאבקים על חירותם נגד הקולוניאליזם המערבי, שותפי גורל עם היהודים." ~ דימיטרי שומסקי, "מירי רגב אינה מזרחית", 13 במרץ, 2016.
"כבת לעולים חדשים בשנות ה–60, "שנזרקו במעברה בפריפריה", חשתי על בשרי את ההיררכיה בחברה הישראלית, המבוססת על ותק והחזקת נדל"ן. ברור לי גם שמזרחים סבלו יותר, מכיוון שלניצולי השואה ולפליטי מזרח אירופה היו לכל הפחות שמות נוחים יותר." ~ רווית הכט, "שונאי האשכנזים", "הארץ", ה-8 באוקטובר, 2017.
"כמעט כל העולים שהגיעו לישראל בשנים הראשונות רוססו בדי־די־טי, בדרך כלל במחנה העולים המרכזי שער עלייה בחיפה ששימש כסוג של בקו"ם שבו העולים נקלטו ומוינו. הסיבה לריסוס הייתה ניסיון לבער את מגיפת טיפוס הבטן הקטלנית באמצעות הריגת כיני הגוף שהפיצו את החיידק. הריסוס היה נהוג אז במקומות רבים בעולם שבהם הצטבר מספר רב של פליטים, ובארץ עברו אותו בני כל העדות, בהבדל אחד: יוצאי אירופה זכו להסברים ביידיש, פולנית, רוסית ועוד לגבי נחיצותו של הריסוס, בעוד שמרבית יוצאי ארצות האסלאם לא זכו לכל הסבר, מה שהפך עבורם את החוויה לטראומטית, ואת הריסוס עצמו לסוג של פצע מיתולוגי בדברי ימי המדינה." ~ שי להב, במאי הסדרה "מעברות", בטור ל"מעריב", ה-17 בפברואר, 2019.
"ארגוני הרפורמים תומכים בכל ארגוני ההסתה נגד כל מה שיהודי. גם בגרמניה הרפורמים רדפו את האוסטיודן ותמכו בגירוש המהגרים מפולין." ~ ח"כ יעקב אייכלר בראיון לגלי צה"ל, ה-10 בנובמבר 2015.
"אלה שוחט מתארת את הדרך שבה נעשו המזרחים לקורבנות של קורבנות יהודי מזרח אירופה: "האוסטיודן" (יהודי–המזרח, דהיינו מזרח אירופה) שנדחקו לשולי התרבות האירופאית במשך מאות שנים, הגשימו את תשוקתם להפוך ל"אירופה", למרבה האירוניה, דווקא במזרח הערבי, והפעם על גבם של האוסטיודן שלהם, דהיינו היהודים המזרחים. לאחר שעברו את "מבחני התירבות" בעצמם — כמי שנתפסו בשיח האנטישמי כ"שחורים" של אירופה — הם החלו לכפות את מבחני התירבות על השחורים "שלהם"." שוחט נותנת הסבר סוציולוגי–פסיכולוגי לחמדת הקִרבּון של הקורבנות: זלזלו בהם (האשכנזים), השפילו אותם, העניקו להם שמות גנאי ("אוסטיודן"), וכעת נקרתה בדרכם ההזדמנות לעשות לאחרים את מה שעשו להם. על פי שוחט, התודעה הקורבנית של האוסטיודן הובילה אותם לתרגום הפוך של הצו המוסרי — מה ששנוא עליך, ובייחוד מה שסבלת ממנו רבות, עשה אותו לאחרים. הפיצוי על היותך קורבן הוא האפשרות להיהפך למקרבן. טענה זו מופיעה רבות גם בקרב דַּבָריה של הפוסט–ציונות, בשיתוף פעולה עם נציגי השמאל הרדיקלי באירופה ודוברי הקורבנּות הפלסטינית מבית מדרשו של אדוארד סעיד. " ~ אלון גל, "קורבּנּותם - אּומנּותם; משיח קורבני לשיח ריבוני", המכון הישראלי לדמוקרטיה
"המהלך שנעשה כלפי המזרחים אינו שונה ממה שנעשה באירופה כלפי היהודים. אמנון רז-קרקוצקין טען בקבוצת מחקר של מכון ון ליר כי ההיסטוריה היהודית נכתבה למעשה מנקודת המבט הנוצרית כלפי היהודים, כעמדה אוריינטליסטית מובהקת. כך, אותם אוסטיודן "המזרחים-האירופים" שסבלו מגזענות ומדימויים שלילים עליהם, מאמצים את אותם דימויים כלפי האוכלוסייה היהודית שהגיעה מארצות ערב ושנעשו ל"מזרחים". לפיכך הוא מבקש לספר את ההיסטוריה היהודית מנקודת מבט מזרחית." ~ דינה חרובי והדס שבת-נדיר, "האם מישהו אי פעם פגש מזרחי על פי הסטריאוטיפ?" על "ערסים ופרחות – האליטות החדשות" של רון כחלילי מתוך אתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו.

ראו גם