הבדלים בין גרסאות בדף "גבי אשכנזי"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 177 בתים ,  לפני 8 שנים
אין תקציר עריכה
* "הייתי אז [[W:מפקד פלוגה|מ"פ]] ב[[W:חטיבת גולני|גולני]], אבל אף אחד מהמשתתפים במבצע, למעט המפקדים המאוד בכירים, לא היה בתפקיד המקורי שלו. היתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.
* "אין משהו מיוחד בפציעה הזאת. היינו בפשיטה גדודית על יעדי מחבלים צפונית למארג' עיון. נענו רגלית במהלך כל הלילה, ליל חורף. אני זוכר אותו כאחד הלילות היותר גשומים, מה שעזר לנו להתקרב ליעדים. תוך כדי הלחימה על היעד, עליתי עם פלוגה אחת, המג"ד עלה עם פלוגה אחרת. הלחימה הייתה מטווח מאוד קצר. מישהו מהצד השני היה מספיק זריז והצליח לפגוע בנו. לצערי נהרג לנו חייל באותה תקרית. אני נפגעתי מכדורים ביד ובירך. אני זוכר שברגע הראשון, מה שהיה חשוב לי זה להמשיך ולתפקד. זה כאב אבל לא שיתק אותי מבחינת התפקוד. זה היה לקראת סוף התקיפה וכיוון שגם המ"פ נפצע, מיניתי את מי שלימים נלחם לצדי על הבופור ונהרג, גוני הרניק ז"ל, כאחראי על הלחימה, שהסתיימה כמה דקות אחר כך. קיבלתי טיפול בשטח כמו כל לוחם שנפצע ופינו אותי ואת שאר הפצועים לבית החולים." ~ על פציעתו בהתקלות בלבנון ב־1978, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006
* "הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים." ~ על פיקוד, מתוך הספרההקדמה "על מנהיגות ומפשטות" שכתב לספר "תמצית געגוע - סיפורו של [[ארז גרשטיין]] והמלחמה בלבנון", מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד15.
* "זה היה ביום ראשון ט"ו בסיוון התשמ"ב (שישה ביוני 1982). כסגן טרי למפקד חטיבת גולני דאז, אלוף משנה ארווין לביא (לימים מפקד אוגדה ונספח צה"ל בסינגפור)‬ הוטלה עליי המשימה לפקד על כוחות משולבים של סיירת גולני וגדוד 51 של החטיבה. המטרה – לכבוש את מוצב הבופור ואת יעדי המחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן לטהר את מרחב נבטייה. הבשורה הזו הכניסה את כל לוחמי הסיירת והחטיבה לדריכות מיוחדת. גם אותי. חודשים ארוכים התאמנו לרגע הזה, שבו תישמע הפקודה ונישלח לעבר הבופור, שהיה בעת ההיא נקודת מפתח לפעילות הטרור של אש"ף. החשיבות האסטרטגית וההיסטורית של המקום הזה הפכה את הדחף ואת ההתרגשות הרגילים, שהיינו חווים לקראת כל משימה, לחזקים במיוחד. למרות ההכנות המוקדמות, הציוד והמידע שאספנו מבב עוד מועד, דבר לא הכין אותנו לעוצמתו של המוצב שנגלתה לנו ולקרב הקשה כל כך שציפה לנו לכיבושו. זה היה מאבק עיקש ועקוב מדם, שכאילו סימל את השנים הארוכות שנישאר שם, בארץ הארזים. בתום שעות ארוכות של לחימה ממושכת, חלקה פנים אל פנים, חוסלו עשרות ממחבלי האויב, הבופור נכבש, ודגל ישראל הונף מעל המבצר הצלבני. ואולם, שמחה לא הייתה אחרי הניצחון הזה. שישה לוחמים קיפחו את חייהם בקרב זה, בהם רב-סרן גוני הרניק ז"ל, מפקדה היוצא של סיירת גולני, שהשתחרר מהצבא רק ימים אחדים קודם לכן, אבל התעקש למרות זאת להצטרף ללחימה במקומו של ידידי, משה קפלינסקי, שנפצע מחילופי אש עת החלו הקרבות. גוני ז"ל החל את הקרבות איתי בנגמ"ש, ונפילתו הכתה אותנו בתדהמה. כשליווינו אותו ואת פקודיו בדרכם האחרונה, חשנו כמה כבד הוא מחיר הדמים שנדרש מאיתנו לשלם בעבור המצודה הענקית הזו." ~ על כיבוש הבופור. "מעריב" 27/9/2009 ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/947/239.html מקור]).
* "מי שלא יכול להכין את האנשים למלחמה לא יוכל להוביל אתכם במלחמה. שדה הקרב המודרני מציב אתגרים קשים אל ועל היעד. עלינו להיות מקצועיים מאי פעם. המנהיגות בשדה נשענת על המקצועיות." ~ בשיחה עם צוערים בקורס קציני חי"ר ב- 12 באוקטובר 2010 ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/today/10/10/1204.htm מקור]).
1,682

עריכות

תפריט ניווט