שלמה גורן

הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק) (3 בפברואר 1918, כ"א בשבט ה'תרע"ח - 29 באוקטובר 1994, כ"ד בחשוון ה'תשנ"ה) היה הרב הצבאי הראשי של צה"ל מקום המדינה ועד ה'תשל"א (1971). שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים 1972 - 1983. תלמיד חכם ומחבר ספרים פורה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית (1961), ופרס הרב קוק (ה'תש"א וה'תשמ"ה).

"אני כבר לא אזכה, אבל אתה אולי תזכה לראות בהחלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון..." ~ לרב אליעזר מלמד, מתוך מאמר באתר ישיבה

"העם היהודי הוא עם במידה שהוא נאמן לתורתו... העם היהודי לא יצר את תורת ישראל, אלא הוא תוצאה של קיומה של התורה, של ההכרח המטפיסי להגשים את הערכים הגלומים במוסר הנביאים, בחזון התורה ובחזון האנושות. עבורי חינוך ליהדות פירושו ליהדות מעשית, יהדות של קיום מצוות, אין יהדות בלב, אינני מאמין ביהדות בלב." ~ מתוך הרצאה ביום כ' באלול ה'תשכ"ו (5 בספטמבר 1966), במסגרת דיון פומבי בהיכל התרבות בתל אביב, פורסם במחניים קיג (ה'תשכ"ז), עמוד ו'

"מוטב לחיות כל החיים בבית סוהר ובלבד שירושלים והר-הבית יהיו משוחררים מאשר להיות משוחרר וירושלים תהיה משועבדת." ~ מדבריו למוטה גור שאמר לו שקיבל פקודה שלא להיכנס לעיר העתיקה, מתוך פרקי יומן על שחרור ירושלים שכתב הרב גורן

"ערביי ארץ ישראל מעולם לא הייתה להם יישות לאומית עצמאית בארץ, לא נקראו בשם פלשתינאים, ולא התיימרו לרשת את זכויות הפלישתים בארץ... והנה קם ראש ממשלת ישראל, שדגל תמיד בשתי גדות לירדן ובשלימות הארץ (=מנחם בגין), וביצע כביכול תחיית מתים לעם הפלשתי, ויצר במו ידיו ישות לאומית חדשה לערביי ארץ ישראל ששמה העם הפלשתינאי. בזה שחתם על מסמך בהסכם קמפ-דייויד שממשלת ישראל מתחייבת לספק את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי גרם בכייה לדורות... דווקא ראש המשלה היהודי הימני הקיצוני כביכול, הוא אשר יצר יש מאין, והוליד בחתימת ידו, עם חדש בארצנו הקדושה. עם שאבד עליו הכלח זה למעלה מאלפיים שנה, ביצע בו מר מנחם בגין ז"ל תרגילי החייאה, והציג אותו בשם העם הפלשתינאי" (תשובות הרב גורן, נספח בספר פניני הלכה בעניני העם והארץ, עמ' 246-247)

"אין לציית לפקודה צבאית הנוגדת את מצוות התורה, והרי ברור שמצוות ישוב ארץ ישראל היא חמורה... ברור איפוא שפקודה מהצבא, המפירה את המצווה החמורה הזאת, אין לה תוקף." (שם עמ' 265)

"עצם הרעיון להכתיר את הרבי מלובביץ' כמשיח עלול לזעזע כל יהודי שומר תורה ומצוות; הם מחללים בזה שם שמיים, דוחים את קהל ישראל מלהאמין במלך המשיח האמיתי שיבוא ועומדים להרוס במו-ידיהם את תנועת חב”ד האדירה והמפוארת... הרי כל התיאור הזה הוא אנטי-תיזה של הרבי מלובביץ' כיום, זה ההיפך הגמור מהרבי שיושב באמריקה: אז מה קורה פה? אני חושב שפשוט נטרפה דעתם." ~ בראיון לקול ישראל, 1993 (מקור).

"זכה האדמו"ר שליט"א להרבות בכבוד שמים ולקרב לבבות לאלפים ורבבות בכל קצוי תבל לאבינו שבשמים.. אין כמעט פינה בעולם היהודי ששם חב"ד לא יינשא לתהילה בכבוד ובהערצה. וגחלת ישראל שלא כבתה ברוסיה ובנותיה, גם היא בזכות מסירות הנפש של חב"ד"... (מכתב מהרב גורן לרבי מליובאוויטש, לכבוד יום הולדתו ה-70. "בית הגנזים". צילום המכתב בערך "שלמה גורן" - חב"דפדיה.)

נאמר עליו

"בסוף חודש אב יש לתת לר' אברהם גורנצ'יק אבי הילד העילוי שלמה מירושלים סך חמש לא"י." ~ חיים נחמן ביאליק, מתוך זכרון דברים לחותנו מ־26 ביולי 1933. המכתב שמור בארכיון בית ביאליק וצילום ממנו פורסם בעיתון "הארץ" בכתבה של ש' אבנרי, כ"ב בתמוז ה'תשס"ה

"אחד מיחידי הסגולה... הרב הגדול, גדול ממש, הצעיר המצוין." ~ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הסכמה לספרו הראשון של הרב גורן, שכתב בהיותו בן 17

"אהובי וחביבי העילוי הנפלא רך בשנים." ~ הרב איסר זלמן מלצר בהסכמתו לספרו הראשון של הרב גורן

"אזכור את הרב גורן כמי שהניח את יסודותיה של הרבנות הראשית וכמי שהיה ראש וראשון למחדשי ההלכה הדתית בתחום הצבאי. הרב גורן ידע לשלב את צרכיה הדחופים של מערכת הביטחון עם ציווי התורה, הוא לא רק חידש הלכות, אלא היה גם שותף לשעות הקשות ולשעות היפות של לוחמי צה"ל. תמיד היה עם הכוחות הלוחמים במקומות המסוכנים ביותר." ~ יצחק רבין, מובא בכתבתו של א' אייכנר במעריב, כ"ה בחשוון ה'תשנ"ה

" לכל מקום הוא הגיע, בכל מקום הוא תקע בשופר והכניס למלחמה את משק כנפיה של ההיסטוריה היהודית"~ יורם טהרלב, מקור.

"המוקיון התוקע בשופר" ~ ישעיהו ליבוביץ
"מזועזעים אנו עד עומק נפשנו מן המעשה הנורא, שקם אחד אשר בשם רב יכונה, ויעז במצח נחושה לשלוח יד בתורת משה להתיר מפסולי קהל בדרכי תעתועים, בהפקעת יהדותו של אדם העומד בחזקת גר והפיכתו לגוי, ובזה פרץ פרצה נוראה בחותמת דת ותורתנו הקדושה. על כן אנו מכריזים שכל הוראותיו של איש זה בטלין ומבוטלין ואסור לסמוך עליהם כלל וכלל״. ~ הרבנים אלעזר מנחם מן שך, יעקב ישראל קנייבסקי, ויחזקאל אברמסקי.[1]

"מעשיו הם מעשי-תעתועים וכל פסקיו והוראותיו בטלים" ~ הרבנים אלעזר מנחם מן שך, יעקב ישראל קנייבסקי, שלמה זלמן אוירבך ויוסף שלום אלישיב
״הפסק על האח והאחות הוא פסק שלא כדין, ואי אפשר לשנות פסק בלי שיתוף פעולה עם בתי הדין הקודמים אשר דנו בנושא, ובלי להעביר אליהם את ראיותיו החדשות. לא יתכן שרב יתמנה על ידי שוחד, ואין לך שוחד גדול מזה שנתן גורן מאשר ההבטחות להיות מיקל. זהו השוחד הגדול ביותר שרק יכול להיות. על שוחד ממון כבר שמענו בהיסטוריה של הרבנות, אבל זו הפעם ראשונה שאנו עומדים מפני עובדה של שוחד על ידי הבטחת קולות וזו הסכנה הגדולה ביותר לרבנות וליהדות״.[2] ~ הרב משה פיינשטיין.

"בעניין הגיור שלפנינו מותר לרבנים המתקדמים לומר לרב גורן: אחינו אתה!" ~ הרב הרפורמי משה זמר בספרו "הלכה שפויה" עמוד 109, בעקבות גיורה של הלן זיידמן. זמר הוסיף באירוניה כי בית דין רפורמי לא היה מגייר אדם שעות ספורות בלבד אחרי הפגישה הראשונה עמו.

הרבנים הראשיים לישראל
הרבנים האשכנזיים	אברהם יצחק הכהן קוק • יצחק אייזיק הלוי הרצוג • איסר יהודה אונטרמן • שלמה גורן • אברהם אלקנה כהנא שפירא • ישראל מאיר לאו • יונה מצגר • דוד לאו • קלמן בר
הרבנים הספרדיים	יעקב מאיר • בן-ציון מאיר חי עוזיאל • יצחק נסים • עובדיה יוסף • מרדכי אליהו • אליהו בקשי דורון • שלמה משה עמאר • יצחק יוסף • דוד יוסף