לדלג לתוכן

אברהם ב. יהושע

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
א. ב. יהושע

אברהם ב. יהושע, או, א. ב. יהושע (19 בדצמבר 1936 – 14 ביוני 2022) היה סופר ומחזאי ישראלי.

מתוך סיפוריו הקצרים

[עריכה]

מות הזקן (1957)

  • " זה ימים רבים לא ירדתי לשדות ולא הלכתי בדרכים כדי שאפנה לכתוב ספר. עד עכשיו לא כתבתי אפילו שורה אחת. הולך אני ומבטל את הזמן, ואין אני יודע איך."
  • "ישנם זקנים, שזקנתם אינה אלא שארית חייהם שנתנוולה, ואילו זקן זה זקנתו היא פרק־חיים מופלא לעצמו."

מסע הערב של יתיר (1959)

  • "וכסהרורים היינו סובבים בכפר טובעים בתוך הנחשולים ועצב חרישי מחלחל בנו, קורע את עינינו הדומעות בהסתוללות הרוחות לבקש לשווא את המרחקים."
  • "עיניה נשואות אל מרחקי החושך אשר לפתע נפתחו לפניה. אספתיה אלי, ואני נושם שיכור את נינוח הלילה הרוחש על אדמת הטרשים רבת-הנפתולים של ארץ אהובה."

גאות הים (1962)

  • "לוּ טיפסו מעט אל צוהר הברזל, הקבוע סמוך לתקרת התא, היו יכולים לראות את אופק הים, או להשיט מבט אל פסגות ההרים."
  • "עכשיו גם אני עומד לברוח. בידי מי אפקיד אני את בית האסורים? לרגע מבקש אני להניח את ספר התקנות האהוב באמצע המסדרון האפל, במרכז הבית המוצף, אולם יודע אני שהמים ישטפו אותו כחפץ חסר רוח חיים."

מול היערות (1968)

  • "משרת צופה ביערות. צופה מפני האש. כן, זה דבר חדש. עבודה קלה, ממש חלום. בדידות מוחלטת, עמוקה, שם יוכל ללקט את הוויתו שהתפוררה."
  • "טכסים. עונה של טכסים. היער מתמלא טכסים. העצים מתכופפים מרוב כובד, מקבלים משמעות, נעשים שייכים."
  • "אמנם, לכאורה עובד הוא בלי הפסקה. אולם האם התבוננות קרויה עבודה? הטמפרטורה עולה מיום ליום. הוא תוהה אם עדיין אביב בעולם או שמא הקיץ כבר התגנב במסתרים."

המאהב (1977)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – המאהב
  • "היה לנו מאהב, ומאז המלחמה הוא איננו. פשוט נעלם."
  • "הנה הוא נוסע על אופניים ליד הבית. רק לא לאבד אותו שוב. נצמדתי לחלום."
  • "אישה מהפכנית, אמר אבא בצחוק, וגם אני צחקתי, אפילו שלא ידעתי למה הוא מתכוון בדיוק."
  • "הם הלכו לחברים. כשהם בבית לא מרגישים בהם כמעט, אבל כשהם יוצאים מרגישים שאינם."

מולכו (1987)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – מולכו
  • "ידע שהייתה מוזיקה, כן, מוזיקה אמיתית, בעצם ידו הפעיל אותה, בהחלטה מהוססת אבל גם באמונה שאם היא מבקשת לשמוע משהו בעת גסיסתה הרי זו אותה מוזיקה שכל־כך הייתה להוטה אחריה בחודשים האחרונים, כשהקריאה נעשתה קשה יותר ויותר."
  • "כזה היה הרגע, לעולם לא תדע אותו, אף שמכל הרגעים שבעולם לא היה רגע ששייך לה יותר מרגע זה, אינטימי ונבדל, כאשר יד נעלמה הונפה ואמרה: עד כאן, ומכאן ואילך לא עוד!"
  • "התוקפנות הטבעית והמרירות האינטלקטואלית שבתוכה טיאטאו כל הרהור אפל ולא רציונאלי; ונוח היה לו מאוד שעכשיו רק הוא לבדו היה עמה, ער ושקט ומרוכז עד מאוד, ושאין אף אדם שמסיח את דעתו, או שצריך להתחלק עמו במחשבות."

הקיר וההר (1989)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – הקיר וההר
  • "אותי תמיד מעניין בעיקרו של דבר המצב האנושי."
  • "גם גיבורים שטחיים כאשר נוחת עליהם המוות, מקבלים פתאום עוצמה."
  • "צריך להחזיר את חוש המידה למקומו, לראות את צדה האפל והנגדי של כל תופעה."
  • "הסבל הוא כחבר פיפיות. יכול הוא להכשיר אדם לרגישות מוסרית, מחד גיסא, או לאטימות מוסרית, מאידך גיסא."

השיבה מהודו (1994)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – השיבה מהודו
  • "רוחי היתה טובה עלי, כאילו משהו השתחרר בתוכי."
  • "כיוון שחש איום של סירוב בשתיקתי המתמשכת, הפסיק ללחוץ והציע שאבוא הערב לביתו לדבר על הפרטים ולהחליט בשקט. לכך לא יכולתי להתנגד."
  • "בעודי מנסה לעקוב אחריו ולהבין איך הוא מתכנן את מסלול המסע, חשתי שעיניה מוסיפות כל אותה עת לבחון אותי."
  • "אין אנו שתי נשמות הקושרות ביניהן קשר נצחי, אלא רק שני נהרות זורמים, שבטוחים כל אחד בעומקו ובעצמאות האפיק שלו, ועל כן אין חשש שמימיהם יתערבבו קצת אלה באלה."

מסע אל תום האלף (1997)

[עריכה]
  • "מדמה בנפשו שגם בשנתה אין האישה הראשונה שוכחת להודות לו על העונג שהסב לה. ובאפילה המתערסלת סביבו מעדנות הוא מקרב אל פיו את היד המלטפת, להטביע בה נשיקה נוספת."
  • "מבקש לרכך ולערפל מעט את הנפש על־מנת להפיק מתוכה את הלך־הרוח האפל ונטול הדאגה שממנו צומחת תשוקה נכונה, מאוזנת היטב בין רכּוּת לתוקפנות."
  • "כי אם באמת נחלקים כל בני־האדם בתבל לשלוש קבוצות - החיים, המתים, והמפליגים בים שאינם חיים ואינם מתים אלא מקווים בלבד - הרי אין כיין הטוב להפיח תקווה."

כוחה הנורא של אשמה קטנה (1998)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – כוחה הנורא של אשמה קטנה
  • "קשה ליצור הסכמה בין קוראים על שיפוט מוסרי כזה או אחר."
  • "אנו נוטים יותר ויותר לראות את העולם דרך משקפי החוק ולא דרך משקפי המוסר."
  • "המוסר אינו תלוי כאיזה כוכב רחוק וזוהר בשמי חיינו אלא הוא נוכח תמיד בכל מקום שבו בני אדם מקיימים יחסים ביניהם."
  • "כוחו הסמוי של הטקסט לא רק בהזדהות סוגסטיבית עם חוויות רגשיות אלא בפעולה סמויה לשינוי עמדות מוסריות מגובשות."

הכלה המשחררת (2001)

[עריכה]
  • "ואם היה צופה שגם בערב הזה, בגבעת חתונות כפרית, בריח כבד של עץ תאנה שנסמך אל שולחנם כאורח נוסף, עתיק יומין, תכה בו שוב, ובעוצמה, חרדת הכישלון וההחמצה, אולי היה זריז ותקיף יותר בהתחמקות מסמאהר."
  • "ושוב נוקב אותו עלבון בנו, החתן הדחוי. והמרירות והקנאה חוזרים ומציפים אותו בעוצמה כה רבה, שהוא מחפש את עיניה של אשתו, אבל זו צוחקת בלבביות. כי אף שכאבו אמור להיות גם כאבה, רגש הקנאה זר לה."

אש ידידותית (2007)

[עריכה]
  • "מקרה זה תמיד הפתרון הקל למי שמתעצל לחשוב."
  • "בשני דברים עיקריים נבדלת תודעת האדם מזו של החיות: בידיעת האש ובידיעת המוות. יש קשר בין שתי הידיעות, האחת מולידה את האחרת. האש עשתה את האדם ליצור השולט בעולם, אך גם לאנוש אומלל היודע כי מותו בלתי נמנע."
  • "אומנם בהיעדרה הוא מצפה ליותר חירות ושליטה בסדר־היום שלו, אבל ההודעה המפתיעה על 'תשוקה אמיתית' שורטת מחדש בתסכול ההחמצה."

גירושים מאוחרים (2010)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – גירושים מאוחרים
  • "אי אפשר לכתוב בלי להיות מוכן להיחשף."
  • "הייתי רוצה לפחות להיות מועמד לאהבה במחשבה."
  • "אני מתגעגע לירושלים כאילו חלפו שנים מאז שעזבתי אותה."
  • "אני מוכרחה, רק שברכות ובעדינות, לאט. אולי נתחיל בהדרגה, כל לילה קצת יותר."
  • "גם אני הייתי מתפתה לחצות את הגבול מפעם לפעם ולהיפטר מאחריות משפטית על לשוני."

חסד ספרדי (2011)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – חסד ספרדי
  • "לעולם אין לדעת מהו הקו שמבדיל בין חמלה לתשוקה."
  • "הנופך הארוטי נוסף רק כדי להעמיק את החסד ואת המסירות."
  • "עדיין שטופים בעלבונם ומשותקים מרוב תחושת קיפוח מתמדת."
  • "לא ידעו את המונח, אבל הרגישו את המהות, את הכמיהה. הרי האמת לא זקוקה למונח בשביל להיות ממשית."
  • "הקשבתה מסבירת־הפנים, שנראית אמיתית גם כשאיננה כזאת, ממריצה את שטף הדיבור הלילי, שבאמת הגיעה השעה לקטוע אותו."
  • "צילומים אקראיים, לא תכליתיים, שאינם קשורים לא לעלילה ולא לדמויות, יש בכוחם, על שולחן העריכה, להעשיר מעברים סתמיים בין סצנות ולהעניק גם לסרט ריאליסטי מובהק אותו נופך מיסטי וסמלי שהתסריטאי לשעבר שלו היה חותר אליו."

ניצבת (2014)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – ניצבת
  • "תיירת בוגרת, שהעולם מוזמן להתנגן לפניה בשלל צבעיו."
  • "גם אם רוב הנוכחים זרים אלה לאלה, כבר חולף ביניהם משב של אינטימיות."
  • "פחדתי שתל אביב תסעיר אותי והנה היא דווקא נוסכת עליי שלווה."
  • "כדרך הישראלים, לא השלימו הנאספים עם זרותם, ועד מהרה החלו לחפש קשרים ביניהם."

המנהרה (2018)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – המנהרה
  • "אל תלבה פחדים ודמיונות מיותרים. ובעיקר, אל תתמכר לא לפסיביות ולא לפטליזם. גם גמלאות הן לא סוף דרך, ולכן קודם כל תמצא תעסוקה במקצוע שלך, ולו גם חלקית, פרטית."
  • "לא להתחמק מאנשים גם אם קשה לזהות אותם. אסור לברוח מהחיים, אלא להפך, צריך לחפש אותם, להתחכך בהם."
  • "כשאמרתי שאסור לברוח מהחיים, התכוונתי לכל צדדיהם, גם לאינטימיים ביותר. ביניכם כמובן. כלומר, לא לוותר על התשוקה, לא לחשוש ממנה."
  • "הקפיד תמיד לשמור על מרחק מעולמם הפרטי של הכפופים לו, ועל אחת כמה וכמה מעולמם של מי שהיה כפוף להם; אבל עכשיו הוא תוהה אם למרחק, שהיה מועיל בעבר, עדיין יש יתרון גם בהווה."

הבת היחידה (2021)

[עריכה]
עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – הבת היחידה
  • "הלוא המשיח לא נולד אצלנו באיטליה, אלא שם, בארץ־הקודש. והתלתלים, וצבע הזית של העור שלה, כאילו נשלחו אלינו משם."
  • "אבל הכל הצגה, שום דבר לא אמיתי. ואם תיכנס במקרה לכנסייה ותחשוב שמתפללים, תדע שזאת לא תפילה, רק הצגה."
  • “ שום דבר בעצם לא משתנה, וכולם נשארים בסופו של דבר רק בני־אדם.”
  • "אם הוא הבין שהוא אלוהים, הוא לא רצה לגלות את זה לאחרים, שלא יבקשו ממנו לעשות נסים. הוא רצה ליהנות מהחופש ומהשמחות של הגיל שלו."

המקדש השלישי (2022)

[עריכה]
  • "יש שם קהילה גדולה וחמימה, והם אוהבים מאוד שהוא בא לחתן אותם."
  • "אנא, כבוד הרב, תן לי להתקדם בקצב שלי. ואם יש לאדוני מפתח לבניין, ואין סכנה שניאלץ לישון כאן בלילה, אנא הרשה לי גם להתענג רגע על הזיכרון ההוא."
  • "אני רואה שקשה לגברתי להיפרד מהזיכרון הזה, אבל כל המשרדים סביבנו כבר חשוכים. אכן, יש בידי מפתח שאמור לפתוח את הדלת הראשית, אבל גם המפתח הכי חזק יכול להישבר בחור המנעול."
  • "הערב יורד, ועדיין לא הגענו ללב העניין."

אמרותיו

[עריכה]

על ספרות

[עריכה]
  • "כדאי למספר להפוך מפעם לפעם את הקורא שלו לשותף פעיל בטוויית הסיפור. כאשר מאפשרים לו, ואולי אפילו תובעים ממנו, לדמיין את החסר הוא מתקשר באופן עמוק יותר ליצירה ולגיבוריה."
  • "אני לא מכיר סופרים שמתפרנסים רק מהכתיבה שלהם. יש רק קבוצה מאוד מצומצמת שיש לה הכנסה טובה יחסית, אבל גם הם תמיד שמרו על פרנסה אחרת."
  • "יש יצירות שכתבתי שאני קורא חלקים מהן כדי לקבל קצת תמיכה ועידוד. סופר מסתכל אחורה ואומר: 'פעם הייתי טוב, כתבתי יפה, ועכשיו – כמה קשה לי'. לפעמים אני לוקח מיצירות קודמות שלי משפט, אפילו מילה, איזה מצב רוח שנראה לי נכון ליצירה החדשה."
  • "יש פרשנויות על מכלול יצירתי מכל מיני כיוונים. אני לא יכול לעקוב אחרי כל זה, היצירה משתחררת ממני ברגע שהיא מתפרסמת. לפעמים יש פרשנויות שממש מקסימות אותי – הן פתאום מראות לי דברים שלא חשבתי עליהם אבל הם היו מונחים בלא־מודע. לפעמים יש פרשנויות שמקוממות אותי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה."
  • תנ"ך הוא אוצר סיפורים רב־פנים, עשיר וחד־פעמי, מיתולוגיה ספרותית, חוק ומשפט, אבל אין בהם לא אחידות אידאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד־משמעית."
  • "בעיבודים קולנועיים או טלוויזיוניים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים – הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים."
  • "אמרתי לידידי נועם שריף, שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של גוסטב מאהלר ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת."

על עצמו

[עריכה]
  • "אני דור חמישי בירושלים. אבותיו של אבי הגיעו בשנות ה־30 של המאה ה־19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות ה־30 של המאה ה־20 ממרוקו. כך שאני אדם פרה־ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי."
  • "ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עליי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות ספרדית כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה."
  • "אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, הייתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר האשכנזי ולא את הספרדי. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני."
  • "אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר."
  • "עמוס (עוז) היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ואורפז עם השואה, וחיים באר עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו."

נושאים חברתיים ולאומיים

[עריכה]
  • "זהות המולדת של הפלסטינים היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית."
  • "במשך 600 השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיזי לארץ ישראל."
  • "בצירוף המיוחד הזה בין דת ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה."
  • "השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים."
  • "אני מעדיף שננטוש את השימוש בשם 'יהודים' כלפי עצמנו, אבותינו לא נקראו 'יהודים' אלא שבטי ישראל, אני מעדיף שנאמץ לעצמנו את השם 'ישראלים' בניגוד לערבים ולמוסלמים הלא־ערביים שחיים כאן שמבקשים להיקרא 'פלסטינים'. אני מתייחס גם כמובן אל היהודים החיים עדיין בניכר ובגולה, זו טעות אדירה לחשוב שכולנו רק משבט יהודה, אמנם גורשנו מפרובינקיית יהודה של בית שני אבל זה לא סותר את העובדה שאנו צאצאי שנים עשר שבטי ישראל שייסדו את הממלכה הזו. עוד משהו שמפריע לי בשימוש בשם 'יהודים' בתיאור העבר המקראי שלנו הוא שהוא מוחק את זהותנו המקורית: לא רק שבט יהודה קיבל את לוחות הברית במעמד הר סיני, שבטי ישראל קיבלו אותם - יהודה הוא שבט אחד ויש עוד 11 לצדו. המילה 'יהודי' מופיעה בתנ"ך רק בסופו, במגילת אסתר, ועם הזמן - בעיקר לאחר עקירתנו מכאן והתפזרותנו ברחבי העולם קיבלה מילה זו קונוטציה שלילית, של אדם חלש ומנודה שאפשר להגלות אותו ממולדתו, אני לא רוצה לקשור את גורלי וזהותי עם ההקשרים הללו, אני ישראלי לא רק משום שאני תושב מדינת ישראל אלא בעיקר מפני שאני צאצא של עם ישראל הקדום."
  • "מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת המחאה החברתית, והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים."

מתוך מכתביו

[עריכה]
  • "מתרבות צרפת אנו מתבשמים לשיעורין, בעיקר מתבטא הדבר בהאזנה לפטפוטם הקולח ברדיו. בבתי קפה אין אנו יושבים. עדיין אני צעיר מכדי להאמין בבוהמה, או בחיי בוהמה." ~ אל דן פגיס, 1965
  • "בינתיים קראתי כמה פעמים את הספר שלך וטוב כל כך שאפשר לכתוב קשר ובאופן אינטימי כל כך עם חבר דרך השירים." ~ אל דן פגיס, 1965
  • "כיוון שנותרתי בודד מאד אחר פטירתה של אשתי, שאליה הייתי קשור בכל נימי נפשי, התחלתי להיות קל יותר בהיענות לכל מיני הזמנות." ~ אל הבית לאמנות ישראלית שהזמינו להרצאה, 2019

נאמר עליו

[עריכה]
  • "הוא יכול להשתמש בדמיון, מה שיוצר ספרים מגוונים מאוד, שונים מאוד אחד מהשני. המנעד שלו מאוד רחב." ~ מאיר ויזלטיר
  • "ידע לעסוק בסיפורים האישיים ודרכם לספר את סיפורה של החברה הישראלית כולה." ~ רון רובין
  • "יהושע הוא בוודאי הסופר היחיד מבני דורו, שבכתיבתו שב והוצג כינון 'הזהות' כמעשה של שינון, של ציטוט חקייני, של 'חזרה על' – ולא של איתור גרעין־אישיות מהותי (כלומר של 'חזרה אל'). בסיפוריו המוקדמים יש להבנה הזאת של הריקות המהותית של הזהות בעיקר תוצאות טרגיות. ביצירות מאוחרות יותר, כמו 'מולכו' או 'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש', ניכר גם ההיבט המשחרר של הריקות הזאת – החופש היצירתי, המשחקי, שהיא מאפשרת לאדם ביחס ל'זהותו'." ~ דרור משעני
  • "כחלק מבחירתו לחוות את המציאות בראייה סלקטיבית ועל־ידי חוויה אישית, משתדל א. ב. יהושע להימנע מלקרוא עיתונים ולמעט בצפייה באקטואליה טלוויזיונית. הוא אומר שרעייתו קוראת את 'הארץ' בכל בוקר, ומסמנת לו קטעים נבחרים." ~ ליאת רון

קישורים חיצוניים

[עריכה]