אברהם ב. יהושע

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אותי תמיד מעניין בעיקרו של דבר המצב האנושי."

אברהם ב. יהושע, או, א. ב. יהושע (נולד ב־19 בדצמבר 1936) הוא סופר ומחזאי ישראלי.

מתוך ספריו[עריכה]

  • "ידע שהייתה מוזיקה, כן, מוזיקה אמיתית, בעצם ידו הפעיל אותה, בהחלטה מהוססת אבל גם באמונה שאם היא מבקשת לשמוע משהו בעת גסיסתה הרי זו אותה מוזיקה שכל־כך הייתה להוטה אחריה בחודשים האחרונים, כשהקריאה נעשתה קשה יותר ויותר." ~ מולכו
  • "מקרה זה תמיד הפתרון הקל למי שמתעצל לחשוב." ~ אש ידידותית
  • "בשני דברים עיקריים נבדלת תודעת האדם מזו של החיות: בידיעת האש ובידיעת המוות. יש קשר בין שתי הידיעות, האחת מולידה את האחרת. האש עשתה את האדם ליצור השולט בעולם, אך גם לאנוש אומלל היודע כי מותו בלתי נמנע." ~ אש ידידותית
  • "אל תלבה פחדים ודמיונות מיותרים. ובעיקר, אל תתמכר לא לפסיביות ולא לפטליזם. גם גמלאות הן לא סוף דרך, ולכן קודם כל תמצא תעסוקה במקצוע שלך, ולו גם חלקית, פרטית." ~ המנהרה

הקיר וההר (1989)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – הקיר וההר
  • "אותי תמיד מעניין בעיקרו של דבר המצב האנושי."
  • "גם גיבורים שטחיים כאשר נוחת עליהם המוות, מקבלים פתאום עוצמה."
  • "צריך להחזיר את חוש המידה למקומו, לראות את צדה האפל והנגדי של כל תופעה."
  • "הסבל הוא כחבר פיפיות. יכול הוא להכשיר אדם לרגישות מוסרית, מחד גיסא, או לאטימות מוסרית, מאידך גיסא."

השיבה מהודו (1994)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – השיבה מהודו
  • "רוחי היתה טובה עלי, כאילו משהו השתחרר בתוכי."
  • "כיוון שחש איום של סירוב בשתיקתי המתמשכת, הפסיק ללחוץ והציע שאבוא הערב לביתו לדבר על הפרטים ולהחליט בשקט. לכך לא יכולתי להתנגד."
  • "בעודי מנסה לעקוב אחריו ולהבין איך הוא מתכנן את מסלול המסע, חשתי שעיניה מוסיפות כל אותה עת לבחון אותי."
  • "אין אנו שתי נשמות הקושרות ביניהן קשר נצחי, אלא רק שני נהרות זורמים, שבטוחים כל אחד בעומקו ובעצמאות האפיק שלו, ועל כן אין חשש שמימיהם יתערבבו קצת אלה באלה."

כוחה הנורא של אשמה קטנה (1998)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – כוחה הנורא של אשמה קטנה
  • "קשה ליצור הסכמה בין קוראים על שיפוט מוסרי כזה או אחר."
  • "אנו נוטים יותר ויותר לראות את העולם דרך משקפי החוק ולא דרך משקפי המוסר."
  • "המוסר אינו תלוי כאיזה כוכב רחוק וזוהר בשמי חיינו אלא הוא נוכח תמיד בכל מקום שבו בני אדם מקיימים יחסים ביניהם."
  • "כוחו הסמוי של הטקסט לא רק בהזדהות סוגסטיבית עם חוויות רגשיות אלא בפעולה סמויה לשינוי עמדות מוסריות מגובשות."

חסד ספרדי (2011)[עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
דף ציטוטים מורחב – חסד ספרדי
  • "לעולם אין לדעת מהו הקו שמבדיל בין חמלה לתשוקה."
  • "הנופך הארוטי נוסף רק כדי להעמיק את החסד ואת המסירות."
  • "עדיין שטופים בעלבונם ומשותקים מרוב תחושת קיפוח מתמדת."
  • "לא ידעו את המונח, אבל הרגישו את המהות, את הכמיהה. הרי האמת לא זקוקה למונח בשביל להיות ממשית."
  • "הקשבתה מסבירת־הפנים, שנראית אמיתית גם כשאיננה כזאת, ממריצה את שטף הדיבור הלילי, שבאמת הגיעה השעה לקטוע אותו."
  • "צילומים אקראיים, לא תכליתיים, שאינם קשורים לא לעלילה ולא לדמויות, יש בכוחם, על שולחן העריכה, להעשיר מעברים סתמיים בין סצנות ולהעניק גם לסרט ריאליסטי מובהק אותו נופך מיסטי וסמלי שהתסריטאי לשעבר שלו היה חותר אליו."

מתוך סיפוריו הקצרים[עריכה]

  • "היום מתחולל הדבר. בעוד חצי שעה יינתן האות לאלפי האנשים, למיליוני הרצונות, לפרוץ במרד ספונטני, גדול ומקיף. כל איש היום ימרוד לפי נטיית לבו, לפי משאלת לבו. לפי בקשתו הוא." ~ המרד, 1957
  • "לוּ טיפסו מעט אל צוהר הברזל, הקבוע סמוך לתקרת התא, היו יכולים לראות את אופק הים, או להשיט מבט אל פסגות ההרים." ~ גאות הים, 1962

אמרותיו[עריכה]

ספרות[עריכה]

  • "אני לא מכיר סופרים שמתפרנסים רק מהכתיבה שלהם. יש רק קבוצה מאוד מצומצמת שיש לה הכנסה טובה יחסית, אבל גם הם תמיד שמרו על פרנסה אחרת."
  • "יש יצירות שכתבתי שאני קורא חלקים מהן כדי לקבל קצת תמיכה ועידוד. סופר מסתכל אחורה ואומר: 'פעם הייתי טוב, כתבתי יפה, ועכשיו – כמה קשה לי'. לפעמים אני לוקח מיצירות קודמות שלי משפט, אפילו מילה, איזה מצב רוח שנראה לי נכון ליצירה החדשה."
  • "יש פרשנויות על מכלול יצירתי מכל מיני כיוונים. אני לא יכול לעקוב אחרי כל זה, היצירה משתחררת ממני ברגע שהיא מתפרסמת. לפעמים יש פרשנויות שממש מקסימות אותי – הן פתאום מראות לי דברים שלא חשבתי עליהם אבל הם היו מונחים בלא־מודע. לפעמים יש פרשנויות שמקוממות אותי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה."
  • תנ"ך הוא אוצר סיפורים רב־פנים, עשיר וחד־פעמי, מיתולוגיה ספרותית, חוק ומשפט, אבל אין בהם לא אחידות אידאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד־משמעית."
  • "בעיבודים קולנועיים או טלוויזיוניים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים – הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים."
  • "אמרתי לידידי נועם שריף, שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של גוסטב מאהלר ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת."

פוליטיקה[עריכה]

  • "זהות המולדת של הפלסטינים היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית."
  • "במשך 600 השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיזי לארץ ישראל."
  • "בצירוף המיוחד הזה בין דת ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה."
  • "השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים."
  • "אני מעדיף שננטוש את השימוש בשם 'יהודים' כלפי עצמנו, אבותינו לא נקראו 'יהודים' אלא שבטי ישראל, אני מעדיף שנאמץ לעצמנו את השם 'ישראלים' בניגוד לערבים ולמוסלמים הלא־ערביים שחיים כאן שמבקשים להיקרא 'פלסטינים'. אני מתייחס גם כמובן אל היהודים החיים עדיין בניכר ובגולה, זו טעות אדירה לחשוב שכולנו רק משבט יהודה, אמנם גורשנו מפרובינקיית יהודה של בית שני אבל זה לא סותר את העובדה שאנו צאצאי שניים עשר שבטי ישראל שייסדו את הממלכה הזו. עוד משהו שמפריע לי בשימוש בשם 'יהודים' בתיאור העבר המקראי שלנו הוא שהוא מוחק את זהותנו המקורית: לא רק שבט יהודה קיבל את לוחות הברית במעמד הר סיני, שבטי ישראל קיבלו אותם - יהודה הוא שבט אחד ויש עוד 11 לצדו. המילה 'יהודי' מופיעה בתנ"ך רק בסופו, במגילת אסתר, ועם הזמן - בעיקר לאחר עקירתנו מכאן והתפזרותנו ברחבי העולם קיבלה מילה זו קונוטציה שלילית, של אדם חלש ומנודה שאפשר להגלות אותו ממולדתו, אני לא רוצה לקשור את גורלי וזהותי עם ההקשרים הללו, אני ישראלי לא רק משום שאני תושב מדינת ישראל אלא בעיקר מפני שאני צאצא של עם ישראל הקדום."
  • "מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת המחאה החברתית, והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים."

נושאים אישיים[עריכה]

  • "אני דור חמישי בירושלים. אבותיו של אבי הגיעו בשנות ה־30 של המאה ה־19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות ה־30 של המאה ה־20 ממרוקו. כך שאני אדם פרה־ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי."
  • "ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עליי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות ספרדית כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה."
  • "אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, הייתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר האשכנזי ולא את הספרדי. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני."
  • "אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר."
  • "עמוס (עוז) היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ואורפז עם השואה, וחיים באר עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו."

נאמר עליו[עריכה]

  • "יהושע הוא בוודאי הסופר היחיד מבני דורו, שבכתיבתו שב והוצג כינון 'הזהות' כמעשה של שינון, של ציטוט חקייני, של 'חזרה על' – ולא של איתור גרעין־אישיות מהותי (כלומר של 'חזרה אל'). בסיפוריו המוקדמים יש להבנה הזאת של הריקות המהותית של הזהות בעיקר תוצאות טרגיות. ביצירות מאוחרות יותר, כמו 'מולכו' או 'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש', ניכר גם ההיבט המשחרר של הריקות הזאת – החופש היצירתי, המשחקי, שהיא מאפשרת לאדם ביחס ל'זהותו'." ~ דרור משעני
  • "כחלק מבחירתו לחוות את המציאות בראייה סלקטיבית ועל־ידי חוויה אישית, משתדל א. ב. יהושע להימנע מלקרוא עיתונים ולמעט בצפייה באקטואליה טלוויזיונית. הוא אומר שרעייתו קוראת את 'הארץ' בכל בוקר, ומסמנת לו קטעים נבחרים." ~ ליאת רון