הבדלים בין גרסאות בדף "גבי אשכנזי"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 3,639 בתים ,  לפני 7 שנים
* "כשאני הייתי קצין צעיר המלחמה היתה אחרת. אתה הולך לחזית, אתה יודע איפה היא נמצאת. אתה צריך, כמובן, התרעה. כמו לפני זה, ולא היתה לנו אז התרעה. אתה מגיע לחזית, אתה צריך שיהיה ציוד ימ"חים. זה טרוויאלי כמובן. מרים ת'משקפה מסתכל רגע על הדיוויזיות. רואה את הדיוויזיות של המצרים או הסורים, ומתאים את התוכניות פעולה שלך, ואם אתה מאומן וכשיר, ו... אז אתה תוקף. ו... היום אתה הולך לחזית אין בדיוק קו. אתה מרים ת'משקפת, איפה הדיוויזיות? אין דיוויזיות זה בתוך שטח אורבני. יותר מזה, מה השדה, שדה הקרב מוגדר? כל מיני חפצים עפים לך מעל הראש על ראשיהן עקרות הבית בישראל. יותר מזה, משמעות של הפסד ונצחון. ביום כיפור לפי דעתי לאף אחד לא היה צריך להסביר לא בתעלה, לא במצרים, ולא בחרמונית, בחטיבה של יאנוש או בגדוד של קהלני. מה זה אומר אם הסורים או המצרים עוברים אותם. זה ממש אובדן של נכסים טריטוריאלים של מדינת ישראל. כיבוש. זה יכול להיות רמת הגולן, ואחרי זה החולה ואולי עפולה. היום זה משהו אחר. אבל זה גם משהו מהדבר ההוא, זה נשאר. ויש לנו בסוף צבא אחד. איך בונים כוח גם למלחמה כזאת, גם למלחמה א- סימטרית או נמוכת עצימות כמו שקוראים לה? אם תרצו, עמוס פעם נדמה לי תיאר את זה- 'משיהאב באיראן ועד קסאם בעזה'. ממלחמה ברמת הגולן ועד סכסוך עם ארגון גרילה, עם אותו צבא. איך חיל האוויר הוא רלוונטי לדבר הזה? איזה כוח יבשה אתה צריך? לנו אין כמה צבאות." ~ מתוך הרצאה שנשא אשכנזי באוניברסיטת תל אביב ב 26.01.2012 ([http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-424f1a80ec91531018.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153 מקור]).
* "במשך 40 שנה בדיוק לבשתי את מדי צה"ל בגאווה, החל מחניך בפנימיה הצבאית ועד לתפקיד הרמטכ"ל אני גאה בשירותי זה. הקדשתי את חיי לביטחון ישראל ואני גאה על תרומה זו. צר לי שנקלעתי שלא בטובתי באמצע שליחותי כרמטכ"ל למתקפה חסרת תקדים". ~בעקבות פרסום טיוטת דו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז, מרץ 2012.
* אני זוכר את הרגעים שאחרי, את המיפגש עם המשוחררים, את הטיסה חזרה לארץ. כאשר התקרבנו לנחיתה הסתכלתי למטה ומעולם לא חשתי את מלוא משמעות המלה 'מדינה' כפי שחשתי באותם רגעים." ~ על [[W:מבצע יונתן|מבצע אנטבה]]. מתוך הכתבה "אנשי 2000" מאת עמנואל רוזן, "מעריב", ראש השנה תשמ"ח, 23.09.1987 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=435896&highlight=%EE%EC%E7%EE%E4+%EC%EC%E0+%E0%E5%FA#post4284735 מקור]).
* "הפשיטה הראשונה שלי כמ"פ, שהיתה בפתחלנד למרגלות כפר שובא, למרות שלא קרה בה כלום, משמעותית בעיני יותר מאנטבה, שהגיבורים האמיתיים שלה הם לא הלוחמים אלא אלה שאישרו את המבצע. היום אני מבין את עוצמת האחריות, אני תופש מה הם לקחו על עצמם. אז לא הייתי מודע לזה. מה שכן ריגש באנטבה זו התחושה של שליח מצווה." ~ מתוך הכתבה "אלוף המקרה" מאת [[אביחי בקר]], "הארץ", 20.05.1998 ([http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=567556#post4330403 מקור]).
* "זה חלק מהחיים שלנו. יש בני מזל, וכל מיני כאלה שמציגים את עצמם כבני סמכא. אם הם רוצים לעשות 'באדי קאונט', אני מוכן לעשות איתם. כולל שרי ביטחון לשעבר. הם לא עברו את ההתבוססות הזאת בדם שאנחנו עברנו. אנחנו, שומרי החומות. לא רק במלחמות, אלא גם בין המלחמות. על הגדרות של מדינת ישראל, ועל הגבולות שלה. עסקנו הרבה, עסקנו? חיינו בתוך הדבר הזה. כל הזמן. גם אני, וגם [[משה קפלינסקי|קפלן]]. קפלן היה מח"ט 769, מח "ט גולני. לא היו לו נפגעים והרוגים? לא היו מחבלים? כשהוא היה מפקד אוגדה 91, תשאלי אותו כמה נפגעים היו לו, ושיירות ומטענים ובופור (הכוונה לתקופה האחרונה של צה"ל בלבנון, כשקפלן היה מפקד אוגדה ואשכנזי אלוף הפיקוד - חק"ב). היה לנו שבוע שחבר'ה של חיזבאללה פשוט הורידו לנו חיילים עם טילי נ"ט. זה היה כבר לקראת הסוף. אני לא אשכח את השבת הזאת, כשנהרג החייל האחרון בבופור, צחי איטח. אנחנו יושבים, אני אומר להם, 'חברים, אנחנו הכי מקצוענים במזרח התיכון. לא ייתכן שאנחנו לא מוצאים פתרון'. ונסענו לבופור. כי חיילים פחדו לעלות לעמדות. זה העולם שלנו. אנחנו כל היום בחזית המדממת. אנחנו על התפר המדמם כל הזמן. מי היה שם? היחידות המיוחדות לא היו שם. פשיטה פה פשיטה שם. אבל אנחנו גדלנו שם. מה זה הסיפור של לבנון? זה קשר מדמם שעל התפר שלו יושבים כל הזמן החיילים האלה." ~ על ה[[W:הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)|לחימה בדרום לבנון]]. מתוך הכתבה "ההר זוכר הכל: הפצע מהבופור עדיין מדמם" מאת חן קוטס בר, "מעריב", 10.06.2012 ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/375/348.html מקור]).
 
==פרשת הרפז==
1,682

עריכות

תפריט ניווט