הַמִּשְׁנָה היא קובץ הלכות שנאמרו בידי התנאים. המשנה היא הספר הראשון המשתייך לתורה שבעל פה. ישנן דעות שונות מתי הוחל בניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.
"המשנה היא הבבואה הנאמנה ורבת־הפנים של כל ארחות החיים וצורות התרבות, ששלטו בישראל כמה מאות שנים אחרי חתימת כתבי־הקדש, ובעוד העם מעורה באדמתו. בצדו של המקרא, מכרה הזהב הטהור של השפה העברית הקדמונית, משמשת לנו המשנה מחצב אין־תכלה בן מעמקים עצומים של אותה הלשון העברית עצמה בפניה החדשות, כאשר נגלתה בימי חיותה האחרונים, בטרם נתקה כולה משרשי החיים הממשיים ובעוד לא נעתקה כָלה מפי העם. עוד דורי דורות יסיעו מן המחצב הזה אבנים וצרורות לבנין לשוננו ולתקומתה השלמה בפה ובכתב, הואיל ולשון המשנה, לפי כל תכונתה, קרובה לדרך המחשבה והדבור של בן זמננו קרבה יתרה מלשון המקרא." ~ חיים נחמן ביאליק
"מעשה ידיו של רבי יהודה הנשיא, שחי במפנה המאות השנייה והשלישית לספירה, היא המשנה, ולא הרבה אחריה נתחברה התוספתא, חיבור הדומה למשנה במבנהו ואשר שמו מעיד על מגמתו להיות מעין השלמה והרחבה של האמור במשנה. שני חיבורים אלו ביקשו להקיף תחומים רחבים של חיי הדת והמעשה, החל במצוות ובדינים שעניינם עבודת האדמה, המשך בכל מה שקשור ללוח השנה היהודי, למסגרת המשפחה או החברה, וכלה בעניינים שבתחום הפולחן, ובצד זה נמצא בהם גם לא מעט מסורות אגדיות." ~ אביגדור שנאן
"לשון המשנה היא עברית, אבל היא שונה מלשון המקרא בדקדוקה ובאוצר מילותיה, אף אין במשנה סימן של תרגום משפה אחרת. השפיעו על כך, כאמור, חיבתו המיוחדת של רבי יהודה הנשיא ללשון העברית ורתיעתו מהשפה הארמית. יחד עם זאת, המשנה הכניסה לאוצרה מלים שונות בהשפעת השפה הארמית. יש לזכור גם כי לא כל השפה העברית הקדומה נשתמרה בספרי המקרא, ולכן ייתכן שרבות מהמלים המצויות במשנה ואינן מצויות במקרא, בכל זאת מקורן כבר בימי המקרא. פה ושם מצויות במשנה גם מלים שאולות מיוונית ומרומית." ~ אהרן אופנהיימר
