"הבחירה היא בין לעבור את החיים האלה בערנות או בנמנום."
"רוב האנשים זקוקים ליותר אהבה מכפי שהם יכולים להשיג."
"מי שמנסה להגשים את חלומותיו כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה."
"כל העמדת־פנים היא גילוי־פנים. כמו שמיכה חורפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש."
"התרבות אינה מוזיאון, מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו."
"אהבה צריכה ידידים כדי לשרוד את עצמה."
"יש די והותר כאב מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על־גבי פצעים פתוחים."
"עצם קיומם של שני מינים שונים כל כך הוא אחת המתנות המופלאות ביותר שהוענקו לנו, לצד החיים עצמם, לצד חדוות האהבה וההורות, לצד חדוות היצירה."
"שוויון אמיתי בין בני אדם אין פירושו ש'כולנו נהיה אותו דבר'. להיפך. שוויון אמיתי פירושו: זכותו השווה של כל אדם להיות שונה. זכותה השווה של כל קבוצה להיות שונה."
"אפשר להזדהות עם הדמות, אפשר להשתומם עליה, אפשר אפילו לסלוד מפניה; אבל אולי קצת חבל לסכם או להגדיר במקום להתבונן ובמקום לחוות."
"אנשים מפתיעים כל הזמן. מפתיעים אחד את השני, מפתיעים גם את עצמם. אני לא מכיר, לא הכרתי אף בן אדם שלא הפתיע את עצמו."
"אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כפית, לכל אחד יש כפית."
"האושר הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני, המעטים שהגיעו אליו, חצבו או גילפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו, אין אושר דומה לאושר. וביציקת אשרם הטמיעו גם את יסוריהם ועלבונם, כמזקקים זהב מעפרות."
"המקום שיצאנו ממנו לא היה רע. אם ככה, אז אולי המוות באמת לא נורא: לצאת מהרחם, להרעיש כאן קצת, להתרוצץ, לקנות, לנסוע, לשוב, לאהוב, לעשות רושם, להתפעל, להתאכזב, ואחר כך פשוט לחזור לרחם? בסדר, למה לא. הלוא שם ברחם, מטפלים בנו, עוטפים אותנו בחום וברוך, מאכילים אותנו, ואין שם דאגות."
"זאת בעיניי הדרך לחיות עם המתים: להזמין אותם אלינו לפעמים, לעשות להם כוס קפה, להעלות איתם קצת זיכרונות, לנסות להתפייס איתם קצת, ולשלוח אותם בחזרה אל החושך. שיחכו לנו שם בסבלנות. הלוא יש לנו עדיין שניים־שלושה דברים לסדר פה. והאור עדיין כל כך מתוק לעיניים."
"אני אדם שקם בבוקר, שותה כוס קפה ומתחיל להיכנס לעורם של אנשים אחרים."
"אילו יכולתי לכתוב מוזיקה, בכלל לא הייתי כותב ספרים. אבל אינני יכול, אז אני כותב."
"אני רוצה לעורר באישה שאני מאהב אותה תחושות שאני לעולם לא אחוש, כי אני לא אישה. אבל לדעת שהבאתי אותן."
"חייתי חיים ארוכים מאוד ופעם אחר פעם, ראיתי כבר שכמעט את הכל אפשר לשנות חזרה."
"המבחן של להצליח הוא לא מספר העותקים שנמכר, אלא הקורא הבודד שקורא לבד ושקוע בספר ולא יכול לעזוב אותו."
"בכל ספר יש שלושה ספרים: אחד שאני כתבתי, אחד שאת קראת ויש השלישי: זה הספר שהייתי רוצה לכתוב."
"פעם בכמה ימים מגיע מכתב או מייל מקורא, על פי רוב מקוראת, שמחזיקים באיזו פסקה או משפט מספר שלי ובחמימות כזאת, בשמחה כזאת, חוזרים עליהם, כך שלא אכפת לי אם מישהו כועס, לא מרוצה או קצר רוח."
"עכשיו הגיע זמני - לא לפרוש, אבל להעביר את הניסיון שלי ואת מה שצברתי הלאה לדור הצעיר, שייקח את זה מכאן והלאה."
"העניין של תקינות פוליטית חשוב ביחסי אנוש וקטלני ביחסי אנוש משמעותיים. החיים הם גסויות והתנשאות ועלבונות; ההכחשה היא ויקטוריאנית. ויקטוריאנים היו מלבישים גרביים לבנים לרגלי השולחנות כדי שלאנשים לא יהיו מחשבות מלוכלכות כשהם מסתכלים בהם."
"הפוליטיקה של הזהויות הפחידה אותי כבר לפני 15 שנה. היא נהייתה מהר מאוד לפוליטיקה של שנאה ותיעוב. מצמצמים את האדם למשבצת שנולד לתוכה." ~ ראיון, דצמבר 2018
"יבואו צעירים מאיתנו, אנשי שלום וצדק חברתי. יכול להיות שיהיו נימוקים שונים ודרך אחרת לדבר, אבל הם ימצאו את הדרך למיליונים אחרים, לא בגלל שהם כולם שטופי שנאה וכוח, אלא כי הם מודאגים וחוששים באמת. רוב הישראלים מוכנים לשלום של פשרה, כיוון שהם חרדים שישראל שתצא מהשטחים תהיה חלשה. אסור להתעלם. במקום להוקיע את האנשים האלה, צריך להגיע אליהם, להרגיע ולא להוקיע. להתווכח בחריפות עם יריבנו, אבל גם להקשיב להם קשב רב." ~ עוז בהלוויתו של יוסי שריד (משה כהן ואריק בנדר, יוסי שריד הובא למנוחות: "לימד להכחיד עוול ומלחמה מהעולם", באתר מעריב, 6 בדצמבר 2015)
"זכות השיבה הינה תביעה ולא זכות. המונח 'זכות' במובן החילוני לפחות, מייצג משהו המוכר על־ידי אחרים, ולא משהו שלמישהו יש רגשות עזים ביותר כלפיו. יכול להיות שתהיו משוכנעים למעלה מכל ספק שאדם, מקום או חפץ אהובים שייכים אך ורק לכם, אבל כל עוד אחרים אינם מתייחסים לזה כך, יש לכם תביעה ולא זכות."
"צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, אסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."
""הסיפור הזה הוא הסיפור שלנו. אני מקווה שתקרא אותו ותבין אותנו טוב יותר, כפי שאנחנו משתדלים להבין אתכם. בתקווה שניפגש בקרוב בשלום ובחופש." ~ הקדשה שכתב על ספר ששלח למרואן ברגותי, 2011 (מקור)
"ואם יערימו עלינו? יקבלו מה שניתן להם ויתבעו עוד, באמצעות המשכת האלימות והטרור? כי אז תוכל ישראל במסגרת ההסדר העומד על הפרק, לסגור על פלשתין ולבטל אותה." ~ על הסכמי אוסלו, 31 באוגוסט 1993
"אתם, 'יפי הנפש' האירופים, אוהבים אותנו רק כשאנו ממש על הצלב. לכן כולנו, יונים, ניצים וכל השאר, מעדיפים לוותר על אהבתכם ולהיות רחוקים ממנו, מאשר לקבל אותה כשאנחנו צלובים." ~ מתוך ראיון לתכנית טלוויזיה שבדית "שישה קולות מירושלים" בעקבות האינתיפאדה, 1988
"הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית־שאן אמרה בטלוויזיה: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים – טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."
"כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף...שכם וחברון הן רק אמצעים, רק תחנות בדרכם של לוינגר וכהנא לפרוש את תפישתם הפראית על תל אביב וירושלים ודימונה... אם לא תקומו — אתה מר שמיר, גם אתה מר רבין... ותקראו לרצח רצח, גם אתם לא תהיו מחוסנים מפני כדורי הרוצחים." ~ על אנשי מאיר כהנא ורוצחי המחתרת היהודית, נאום בתל אביב שפורסם גם כמאמר "בשם החיים והשלום", ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1989.מקור
"הקבוצות הניאו־נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו גזעניים, וגם כמה רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיניי פסאודו דתי." ~ תיאטרון צוותא בתל אביב, 10 במאי 2015
"אין ולא היה לנו אפיפיור, ולא במקרה תרבות ישראל היא תרבות של פירושים על גבי פירושים, ולא במקרה היא אחת משתי התרבויות הראשונות בעולם, ואולי הראשונה, שהכירה במחלוקת כתופעה לגיטימית, פורה ומבורכת — בסייגים מובהקים של תרבות ושל כיבוש היצר. יתר על כן: תרבות ישראל היא אחת הראשונות — ואולי הראשונה — שהכירה ביצרים הרעים [לא רק יצר רע אחד, ההוא, המככב בכותרות למיניהן]. הכירה בהם וביקשה לרסן אותם והבינה בחכמה עילאית מה הוא ההבדל הדק והמכריע שבין 'לרסן' לבין 'לדכא' או 'להדחיק'." ~ מתוך מכתב לאמונה אלון, 1992
"לפעמים התואר בוגד הוא אות כבוד שאדם יכול לענוד אותו על הדש. אם נסתכל רגע אחורנית על המאה ה־20, רבים מן המנהיגים הגדולים של המאה ה־20 כונו בוגדים בפי חלק מבני עמם. צ'רצ'יל, כשפירק את האימפריה הבריטית; דה־גול, כשהוציא את צרפת מצפון אפריקה; בן־גוריון, כשהסכים לתוכנית החלוקה; בגין, כשפינה את כל סיני; סאדאת, כשבא לירושלים; רבין, כשעשה את הסכמי אוסלו; שרון, כשיצא מעזה; גורבצ'וב, כשפירק את האימפריה הסובייטית. לפעמים בוגד הוא תואר כבוד. לפעמים בוגד הוא מי שמעז להשתנות."
"אי אפשר לחנך לאהבה. לא לאהבת הארץ ולא לאהבת הנוף. באהבה אפשר להדביק את הזולת, אהבה אפשר לשמר לפעמים, אבל לא ביד רמה ולא בזרוע נטויה."
"הנוף הוא איפוא עשיר בניגודים. ניגודים שבין מראית־העין לבין העובדות הממשיות."
"היכולת המפליאה לראות דברים שגרתיים ביותר בעיניים אחרות, בעיניים חדשות. לדעתה של נוגה זהו סוד השירה."
"אל נא יטעו לחשוד במצודת־רם שהיא טיפה המתיימרת לשקף את הים הגדול, תושביה אינם מכאן. לכל המרובה מבקשת היא להיות בבואתו של איזה ים ערפילי המתקיים במקום אחר, רחוק עד מאוד."
"אור קר וחריף היה זה, צלול, שקוף כמו בדולח, אור אשר אולי נשלח אלינו כמו מקדמה על חשבון הימים הרחוקים שבהם ייתם הסבל, ירושלים תיטהר מייסוריה, ואנשים שיבואו על מקומנו ינהלו את חייהם במנוחה, בהתחשבות, בתבונה חרישית, בטעם."
"איך לחשה לו שדווקא כך, באברו הרפוי, הוא חודר ומגיע אליה עמוק יותר מאשר בהתעלסות. נדירות, כמעט מיסטיות היו בעיניו המלים האלה שכמו הזדהרו באור יקרות עכשיו כשזכר אותן."
"כל הנהרות הולכים אל הים, והים הוא דממה דממה דממה."
"כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי / ושני ברושים כהים נעים משם לשם/ בכמו דבקות שקטה. / כמים לים עברו עליה המים הזדונים: עברו חלפו ואינם./ שובי נפשי למנוחייכי. היכן מנוחייכי? חייכי נפשי."
"כעבור שבועיים, אצלה על הגג, בין גשם לגשם ביקש את ידה. לא אמר הינשאי לי אלא ביקש כך: אם את תתחתני איתי גם אני אתחתן איתך."
"אין שום טעם במילים נבובות. לעולם אל תנסה לגנוב את ההצגה אם אין בידך להציע דבר של טעם."
"מתוך שיקולי תרבות הם קראו ספרים בעיקר בגרמנית ובאנגלית, את חלומותיהם בלילה ודאי חלמו ביידיש. אבל אותי לימדו אך ורק עברית."
"כמו שכל ילד אוהב את אמו ואת אביו, כך מתאהב כל אחד, כשהוא גדל קצת, במישהי ממשפחה אחרת. מישהי שהייתה זרה לגמרי אבל בבת אחת, כמו למצוא אוצרות זהב במערה בחורשת תל ארזה, בבת אחת משתנים חיי המאוהב."
"והקברן הזקן אמר: מה יש פה לדבר ולדבר. השמש גמרה כבר לצאת, האיש הלבן שהיה או חשבנו שהיה נעלם לנו מאחורי הביצה, דיבורים הרי לא יועילו, שוב מתחיל יום חם מאוד וצריך ללכת לעבודה."
"אני יודע על כל הדמויות שלי הרבה הרבה יותר ממה שכתבתי עליהן."
"לכתוב סיפורים: להציל משהו מציפורני הזמן והשכחה. גם זה וגם הרצון לתת הזדמנות שנייה למה שכבר לא תהיה לו אף פעם הזדמנות שנייה."
"ממה תפוח עשוי? מים, אדמה, שמש, עץ תפוחים וקצת זבל. אבל הוא לא דומה לאף אחד מהם. הוא עשוי מהם אבל הוא לא דומה להם. ככה זה סיפור, הוא בוודאי עשוי מסך הכול של פגישות והתנסויות והקשבות."
"חושבים שפשרה היא מילה גסה. בעיקר צעירים אידאליסטים נלהבים, חושבים שפשרה זה דבר קצת נכלולי, רכרוכיות, אי יושר, אופורטוניזם. לא בעיניי. בעיניי המילה פשרה היא מילה נרדפת לחיים."
"עוז חושף בכישרון רב ובפסימיזם שופנהאורי את המצב האנושי: התודעה האנושית, על הלשון וכללי המוסר שפיתחה, היא שכבה דקיקה, שבירה ולא יציבה, ראש פירמידה שעיקר נפחה הוא יצרים ותשוקות." ~ אברהם בלבן
"שישים שנה של חברות הייתה בינינו, חברות עמוקה ואמיתית. הוא אמר את דעותיו ומחשבותיו לא כדי להיות נגד משהו, אלא כי הוא חשב שאלה הדברים הנכונים, היה איש אמיתי וסופר נפלא. אדם שהגשים את עצמו." ~ אברהם ב. יהושע
"זה אחד האנשים הכי אצילים ביכולת שלו ובעמידה שלו מול העולם ומול אנשים אחרים, היה בו איפוק רב. הוא מהסופרים היותר חשובים." ~ חיים באר
"סופר גדול מאוד וגם איש מוסר חשוב מאוד שנתן לישראליות זהות אצילה במשך שני דורות וזאת אבידה גדולה. אני יודע להעיד שהוא היה אדם אציל נפש ממש." ~ אריאל הירשפלד
" "איש רוח שהיתה לו היכולת לבטא באופן מדויק חזון של דורות שלמים שחיברו אהבה אינסופית לארץ הזאת עם ראייה מפוקחת וביקורתית וחתירה לישראל טובה יותר וצודקת יותר". ~ חיים אורון
"דווקא בגלל שהכתיבה שלך הייתה אנושית ואוניברסאלית לא פחות משהייתה אישית וקרובה, הצלחת לספר את הסיפור שלנו הרחק הרחק מעבר לישראל." ~ ראובן ריבלין
"אדם חכם מאד, ישר ונדיב אבל יאמר את האמת גם הצולפת, קורא נדיר וכותב עוד יותר נדיר, מופת לאיש רוח, אדם וסופר. אחד מענקי הסופרים שלנו." ~ ניר ברעם
"דיברנו על מחלתו והוא מעולם לא שאל על הסיכויים שלו. הוא נשאר נאמן לתיאוריות שלו להילחם גם אם הסיכויים קטנים." ~ מרק גלזרמן
"אבי האהוב, עמוס עוז, איש משפחה נפלא, סופר, איש של שלום, נפטר היום בשלווה. הוא היה מוקף באוהביו וידע זאת עד הסוף. הלוואי והמורשת הטובה שלו תמשיך לשפר את העולם." ~ פניה עוז-זלצברגר
"אבא אמר לי כך שאת כל צווי המוסר ועשרת הדברות אפשר לצמצם לדיבר אחד - לא תכאיב. ואם זה לא אפשרי, השתדל להכאיב כמה שפחות." ~ פניה עוז-זלצברגר
.svg){kind=icon}