גבי אשכנזי

גבי אשכנזי (נולד ב־25 בפברואר 1954) היה שר החוץ, חבר כנסת, ממנהיגי רשימת כחול לבן, הרמטכ"ל ה־19 של צבא הגנה לישראל ומנכ"ל משרד הביטחון.

כללי

"כל הדבר הזה הוא חמור, מתן צוללות תקיפת מתקדמות למצרים זו פגיעה ביתרון האיכותי של צה"ל." ~ על החלטת בנימין נתניהו לאשר לגרמניה למכור צוללות למצרים
"עשר שנים נתניהו נמצא כאן. ביקרת פעם בבית חולים? מקובל עלייך שבדרום ובצפון תוחלת החיים קצרה יותר? את מכירה את המצב בחינוך, את מכירה את הפקקים? מה שווה הניסיון של ביבי?" ~ בראיון לערוץ 2, 23 במרץ, 2019
"זה לא העניין של הממשלה, אני חושב שזה צורך לאומי, שכל אזרח במדינת ישראל ישרת או בצבא או בשירות אזרחי. אני חושב שהמציאות הקיימת היא לא נכונה, היא לא צודקת וצריך לתקן אותה. אני לא חושב שמי שמשרת הוא פראייר אבל אני חושב שכולם יכולים וצריכים לשרת. לכן אני כאן, עוד כשהייתי רמטכ"ל, קראתי לשירות אזרחי לכולם ואני תומך בזה גם עכשיו." ~ גבי אשכנזי על מחאת המילואימניקים כנגד חוק טל. ערוץ 2, 21.04.2012 (מקור).
"תראי זה לא עניין פוליטי, אני חושב שיש קונצנזוס בציבור שכולם צריכים לשרת זה לא עניין של בעד או נגד. זה לא עניין של נגד חרדים או נגד ערבים. אני גם לא חושב שמי שמשרת הוא פראייר. אני חושב שמי שמשרת, אני מסיר את הכובע ומצדיע לו ומעריך את מה שהוא עושה, אני רק חושב שכולם צריכים לעשות את זה. זה לא רק צורך ביטחוני אני חושב שזה גם צורך חברתי. אני הייתי רוצה לחיות בחברה שכל אזרח תורם למדינת ישראל. זה חלק מהחוזה של כל אזרח עם המדינה." ~ גבי אשכנזי על מחאת המילואימניקים כנגד חוק טל. ערוץ 2, 21.04.2012 (מקור).

שר חוץ

"חובתה של ממשלה השולחת את בניה ובנותיה למשימות מעבר לגבול - לוודא שהיא עושה הכל על־מנת להרחיק מלחמה ולקרב כל סיכוי לשלום...יש מי שאוחזים עדיין על משמורת ההדק בצה"ל, ובזרועות המודיעין, וישנם אחרים ואנו מובילים בתוכם, שתפקידם לעשות הכל כדי שלא יופעלו כלי המשחית והמלחמה." ~ בטקס הכניסה לתפקיד שר החוץ, 18 במאי 2020 (מקור)

משנתו הצבאית

"תקפידו על נורמות, נורמות, נורמות. אני מוטרד מכך שבשם הלחימה אנחנו מרשים לעצמנו דברים שלא היינו מרשים לעצמנו בנסיבות אחרות." ~ מתוך דבריו לחיילים בעזה כסגן הרמטכ"ל, 2004.
"בתקופתי לא יחזור מה שהיה במלחמת לבנון השנייה, כשלא היה ברור מי מנצח ומי מפסיד." ~ מתוך דבריו בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, 2007
"אני מצדיע לכם, רעי לנשק, שותפי למשימה, גיבורי הארץ שנפלו... אתם וגבורתכם תשיבו למשתמטים: השפילו מבטכם. אלה הם מובחרי העם." ~ בכנס הענקת צל"שים לחיילי מלחמת לבנון השנייה
"צבא נמצא באחד משני המצבים: או שהוא מתכונן למלחמה או שהוא נלחם." ~ מתוך הכתבה "כשבדמשק יכבה האור" מאת יאיר בר כוכבא, "נענע 10", 12.07.2007, (מקור).
"חשוב מאוד, שכמפקדים בצה"ל תבינו את האתגר הגדול שהולך להיות מונח על הכתפיים שלכם. להוביל אנשים לתוך האש! אין אתגר בעיני יותר גדול לבן אנוש, ומבחן יותר גדול לבן אנוש, מאשר לקחת אנשים לתוך הסיכון הזה. התנאי הוא שנכיר את האויב. שתדעו לנתח נכון את השטח, והכי חשוב להפעיל ולמצות נכון את כל גורמי הכוח. צה"ל יודע להביא, וזה לא הצגה, יודע להביא לאזורים כאלה הרבה מאוד יכולת. זה הטקטיקה. זה החוכמה והאמנות של כל אחד מכם. זאת אומרת, להוביל את האנשים בראש הכוח, עם תוכנית שיש בה גם תחבולה לא רק יוזמה, מתחשבת באויב ובשטח, בניתוח נכון ומפעילה את מרכיבי הכוח נכון. וכמפקדים אתם צריכים להבין שצה"ל נמצא באחד משני המצבים: או שאנחנו במלחמה או שמתכוננים למלחמה. בשביל זה אנחנו עושים את ההכשרות, את האימונים ואת מה שביניהם. ולכן צריך באמת להתכונן. יש לי ביטחון מלא שתוכלו לעשות את זה. איך אני יודע? אני כבר הרבה זמן במקצוע הזה ואני רואה את האנשים, האיכות היא מצוינת, וראיתי את האנשים גם במבחנים. באמת עשו את זה בצורה מרשימה" ~ מתוך הכתבה "צה"ל מציג: כך נפעל במערכה הבאה", מאת יונתן אוריך, "אתר צה"ל", 14.10.2009,(מקור).
"בסוף, חשוב, אנחנו, שנזכור את חשיבות המערך הלוחם. הם לא רק משלמים על השגיאות שלנו הם גם מתקנים אותן. לכן, גם היום, עם כל מצוקות התקציב, הלקח שלי- חזק את המערך הלוחם!" ~ במהלך פאנל אלופים לרגל שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים בתוכנית פופוליטיקה בערוץ הראשון בשנת 2003.
"אל המשימות הבלתי אפשריות אנחנו שולחים את היחידה המתמחה בבלתי אפשרי." ~ על הקומנדו הימי, טקס סיום מסלול שייטת 13 ([1]).
"הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים." ~ על פיקוד, מתוך ההקדמה "על מנהיגות ומפשטות" שכתב לספר "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", מאת אהוד ערן, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 15.
"מי שלא יכול להכין את האנשים למלחמה לא יוכל להוביל אתכם במלחמה. שדה הקרב המודרני מציב אתגרים קשים אל ועל היעד. עלינו להיות מקצועיים מאי פעם. המנהיגות בשדה נשענת על המקצועיות." ~ בשיחה עם צוערים בקורס קציני חי"ר ב- 12 באוקטובר 2010 (מקור).
"בסופו של דבר, אם נרצה, ואנחנו חייבים, בסיבוב הבא להכריע, להכריע מהר, באופן כזה שבסופו של דבר אף אחד לא ישאל מי ניצח ומי הפסיד. וזה יהיה מאוד ברור. לכן אין תחליף למקצועיות. אבל מעבר לכל הדברים האלה בסוף מה שיקבע זה רוח הלחימה. רוח הלחימה היא מאוד חשובה. המקצועיות ורוח הלחימה. לפי תפישת עולמי מי שלא מכין את האנשים שלו למלחמה, לא רשאי להוביל אותם. לצה"ל יש אמצעים מאוד מרשימים. לחזבאללה אין אמצעים כאלה, גם לא לחמאס וגם לא לסורים. אבל בסוף החוכמה היא איך להפעיל אותם עם מנהיגות קרבית." ~ בשיחה עם צוערים בקורס קציני חי"ר ב-12 באוקטובר 2010 ([2]).
"האתגר הגדול שלכם הוא לצאת לכל מבצע כאילו זו הפעם הראשונה שלכם, כמו שחקן כדורסל שעולה דרוך גם למשחק הארבעים שלו באותה עונה. אם היתקלות תסתיים בנפגעים לכוחותינו או בתוצאה שלוש אפס זה תלוי בכם וברמת הדריכות שלכם. כחיילים אתם הקובעים. שתיים-שלוש דקות אחרי היתקלות אמנם מגיעים גם הקודקודים, אבל בדרך כלל בשלב הזה נותרים רק התחקירים. תקפידו על המקצועיות. אם לא תעשו לעצמכם הנחות, לא יהיו אנחות." ~ בשיחה עם צנחנים בשכם עת כיהן כסגן הרמטכ"ל (מקור).
"אני חושב שהאיום כל הזמן מתפתח, תלמדו מלבנון, המעגלים של התפתחות העימות כאן יותר ארוכים מאשר המעגלים שהיו בלבנון, אבל מה שהיה שם בסופו של דבר יגיע גם לעזה. תחשבו מה עושים מול טילי סאגר ומול מלחמת גרילה יותר קשה ממה שיש כבר עכשיו, ותתחילו לעסוק בזה במקביל למשימות השוטפות, כי מי שמייצר יתרון בלחימה זה מי שמצליח להיערך ראשון לאיום הבא." ~ בשיחה עם מפקדים (מקור).
"במזרח התיכון אני לא נוסע לשום מקום, גם בארץ דרך אגב, בלי ה-D9, כי איך שלא יהיה, בסוף יש לו תשובה לכל המכשולים" ~רא"ל אשכנזי נפרד מצה"ל (מקור)
"אתה יודע מה אני אוהב ב-D9? הוא פשוט לא עוצר." ~רא"ל אשכנזי נפרד מצה"ל (מקור).
"ובסוף, באמת באמת אני אומר לכם, למלחמות מהסוג הזה, קראנו לזה א-סימטריה הפוכה, אם אנחנו לא נבוא עם יכולת מאוד גבוהה של פגיעה עם מהלומות מדויקות מהאוויר ומהיבשה עם נשק מדויק, על כל הסודות שיש להם, שלא נגלה את זה קודם. אז יהיה קשה להכריע אותם, ומהר. והצורך לעשות את זה מהר רק מחריף! רק מחריף! בגלל... שבעצם הרבה מהמלחמה מתחולל בעורף הישראלי. אם תחשבו על 'עופרת יצוקה', משהו דומה ל'עופרת יצוקה'. זאת אומרת לפני שמתחילים, לא משנה מה החמאס עושה, אנחנו נותנים מהלומות, שבעצם פוגעות ב... אני יודע מה, שישים אחוז מיכולת השיגור שלהם ושבעים שמונים אחוז מהמפקדות שלהם. זה לא קורה בגלל שאתה נפרש למעלה באותו יום שאתה מחליט להילחם ואז אתה מחליט לעשות. אנחנו צריכים להיות, אנחנו צריכים לקחת את היתרונות שלנו, של חימוש מדויק של מודיעין, של יכולות השמדת מטרות בקצב גבוה ולפעול בספיקה מאוד גבוהה. אחרת אתה נדון ונגרר לשדה שאתה לא רוצה להגיע. זאת אומרת זה גם על הצבא גוזר גם לפתח תפישה רלוונטית. ואני חושב שהצבא די עושה את זה." ~ מתוך הרצאה שנשא אשכנזי באוניברסיטת תל אביב ב-26.01.2012 (מקור).
"אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים, החובות שמוטלות על הדרג של המטה הכללי (ובטח על העומד בראשו) בממשק עם הדרג המדיני, זה לעצב נכון את המלחמה ואת המטרות שלה. להיות שותף, ממליץ כמובן, הדרג המדיני מחליט. אני חושב שהדבר הזה, יש לזה השלכת-מפתח על המערכה עצמה ועל התוצאות שלה. זאת חובה כפולה, אני חושב, קודם כל מעצם העובדה שאתה אמור להיות המומחה להפעלת הכוח הצבאי. וזאת חובה, אני חושב, גם פיקודית-מנהיגותית. בסופו של דבר ככל שאנחנו עולים במעלה הדרגות, ולא משתתפים בגיחה או בפעולה עצמה, החובה שלנו זה לוודא שהמשימות שאנחנו מטילים על אלה שממריאים, חוצים את הגבול, הן ברות השגה. לא לא-מסוכנות, אבל ברות השגה. שהכוח הצבאי במובן הרחב שלו, לא של הטייס בקוקפיט ולא של החייל בטנק או בכניסה לבית בביירות או בעזה, אלא במובן הרחב הן מטרות ריאליות. זאת התפכחות כואבת להבין מה אפשר להשיג ומה אי-אפשר להשיג עם כוח צבאי. הפעלת כוח צבאי זה אמצעי זה לא מטרה." ~ הרצאתו של גבי אשכנזי בכנס "מבצע 'עופרת יצוקה' – תהליכי קבלת החלטות אסטרטגיות", מכון פישר למחקר אסטרטגי, אוויר וחלל, 07.07.2012.
"אנחנו צריכים לפי דעתי לבנות גם יכולת אש מאוד מרשימה. אבל גם כאן, אני מזהיר מלתת את המענה, או לבנות את המענה, רק על האש. לצה"ל יש יכולות אש מהמרשימות שאני מכיר. ומי שמכיר אותי יודע שאני לא מפריז ביכולותינו. אבל באמת מהמרשימות שיש לנו... אבל מרשימה ככל שתהיה האש, אי אפשר להטיל עליה את כל המשימות להתמודד עם התלול מסלול הזה ועם האויב הזה, חזבאללה או חמאס. היא תוכל לפגוע באופן קטלני. היא תוכל לעשות לא מעט נזק. היא תוכל לאתר חלק, אבל היא לא תספיק... הלוואי והיינו יכולים לפתור את הכול רק במהלומות אש, מאסיביות, עם חיל האוויר, עם כלים לא מאוישים מהאוויר וממקומות אחרים. אנחנו חייבים גם כוח תמרון התקפי ביבשה מאוד משמעותי. בסופו של דבר בשביל להגיע לפגיעה אפקטיבית, מכריעה, בארגונים הללו, באופי שלהם, במקומות שהם נמצאים, לא נוכל להסתפק רק באש. כשאני מדבר עם חיילים אז אני אומר להם את זה בצורה קצת יותר בוטה וישירה. אני אומר זה לא מספיק אף-16 צריך גם גם אם-16. אבל לכם אני אומר שבאמת באמת, בסופו של דבר אל עיקר הליבה המבצעית נצטרך להגיע, לא רק מהאוויר." ~ בנאומו בכנס הרצליה, 7 בפברואר 2011.

על שירותו הצבאי

"שנים מעצבות, בשום מקום שהייתי, לפני ואחרי, הקשר בין הביטחון לחיי היומיום לא היה כל כך צרוף ומזוקק כמו שם. הדור שלי זה הדור שצמח בלבנון." ~ על תקופת כהונתו כמפקד פיקוד הצפון
"כמו שכבר אמרו כאן, אכן הייתי איש אדמה הרבה לפני שהייתי איש צבא, ובעיניי הדרך לתפקיד הזה התחילה עוד שם, בפרדסים ובשדות של מושב חגור ובשוק הסיטונאי שבו עבדתי יחד עם אבי. הבית השני שלי היה חטיבת 'גולני': חטיבה שכל פרט בה, מצבע הכומתה ועד האנשים ומורשת הקרב שלה, מלמד אותך שגם כשחולמים גבוהה צריך להישאר קרוב לאדמה. כבר מגיל צעיר ידעתי שגם אם הענפים נגדעים בדרך, השורשים נשארים תמיד. והשורשים שלי, כמו של חבריי הקרובים שהגיעו לכאן, ושל אלו ששירתו עימי לאורך הדרך הם שורשי העץ של חטיבת 'גולני'." ~ מתוך נאום הפרידה שנשא בתום תפקידו כרמטכ"ל (מקור).
"ולכל מי שסייע לי לשאת באלונקה, במעלה הדרך ולהגיע לאן שהגענו. תודה רבה." ~ מתוך נאום הפרידה שנשא בתום תפקידו כרמטכ"ל (מקור).
"חטיבת גולני לימדה אותי להיות לוחם ומפקד, לימדה אותי על נחישות ואומץ לב." ~ הרמטכ"ל נפרד מגולני: "לימדה אותי להיות לוחם ומפקד".
"כשהייתי סא"ל צעיר, השתתפתי בסדרה של מבצעים, שתכליתה הייתה טיסה לאפריקה והבאת אחינו האתיופים לארץ. ירו עלינו, ירינו בחזרה. לבסוף נחתנו באזור סודן. אני זוכר איך מסמנים לנו איפה לנחות. אחר כך הגיעו משאיות בלי אורות, ואז משפחות שלמות של אנשים, שעולים בשקט בלי לדבר, עם מבט שאני לא יכול לשכוח." ~ רא"ל אשכנזי, בטקס הדלקת נרות עם חיילים עולים חדשים. מתוך הכתבה "אשכנזי חשף: השתתפתי בהעלאת יהודי אתיופיה" מאת יהושע בריינר, אתר "וואלה!", 06.12.2007, (מקור).
"ההתגייסות לגולני לא הייתה במקרה. היא הייתה כתוצאה מהיכרות בלתי אמצעית של החטיבה, של אנשיה ושל האתגר הפיקודי שם. כבר כשהייתי בפנימייה היה ברור לי שאני ארצה ללכת למסלול פיקודי ולקצונה. במהלך השנים בפנימייה התאמנו בנושאים צבאיים. הפנימייה מכשירה אותך לתפקידי פיקוד, ואת מרבית האימונים, כך יצא, עשינו בחופשות בחטיבת גולני. התארחנו בסיירת ובגדודים והתאמנו יחד עם החיילים באופן מעשי, ונראה לי אז שזה מקום שאני ארצה להיות בו גם כחייל, גם כלוחם וגם כמפקד. לכן הלכתי לשם. כבוגר פנימייה יכולתי להתגייס להרבה מקומות אחרים בצבא אבל בחרתי ללכת לגולני." ~ על הגיוס לגולני, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.
"גולני , בשנות השבעים, ניסתה להצטרף למועדון היוקרתי הזה של חטיבות, או יחידות העילית של צה"ל. המדד היה, איזה סוג של משימות נותנים לך, במה אתה משתתף. גולני זכתה להגיע לאנטבה בזכות. אם תשאל אותי, מהבחינה הזאת, מבצע אנטבה באמת היה נקודת המפנה. לא שאלו כבר האם גולני צריך להיות שם או לא, היה ברור שהוא שם. אני חושב שמאז מבצע אנטבה השאלה הזאת לא עלתה יותר. אני חושב שהדבר הכי אמיץ במבצע אנטבה - וכשהייתי חייל צעיר לא הבנתי את זה - הוא עצם קבלת ההחלטה לשלוח חיילים למבצע שכזה. כשאתה חייל אתה חושב שהדבר הכי אמיץ זה לקום מאחורי המחסה ולהסתער קדימה. כשאתה מתבגר אתה מבין שהיכולת לקבל החלטה, עם כל האחריות הכבדה והמשמעות של כישלון אפשרי, הופך את ההחלטה לאמיצה לא פחות, אם לא יותר. מבחינה מקצועית, אני חושב שהסיפור המרכזי של אנטבה היה אלמנט ההפתעה. מבצע אנטבה המחיש מה גורם ההפתעה יכול לעשות במבצע. העובדה שהצלחנו להגיע לשם באופן מפתיע, נתנה לנו את היתרון לאורך כל המבצע." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.
"אין ספק שזה מבצע נועז בכל היבט שלא נסתכל עליו. הדמיון, המרחק, ההפתעה, התעוזה, אבל אם אתה שואל אותי אם הייתי במבצעים קשים ממנו? בפירוש כן. במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון, או בקרבות במהלך האינתיפאדה בשטחים, אני חושב שמבחינת הקושי הפיזי, זה היה לא פחות קשה, אולי אפילו יותר. יותר אינטנסיבי, מול אויב שנלחם, עם נפגעים, קשיים, עם כישלונות. אנטבה לא היה המבצע הכי קשה בתולדות צה"ל. גרנדיוזי? אולי כן." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.
"הייתי אז מ"פ בגולני, אבל אף אחד מהמשתתפים במבצע, למעט המפקדים המאוד בכירים, לא היה בתפקיד המקורי שלו. היתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים." ~ על מבצע אנטבה, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006.
"אין משהו מיוחד בפציעה הזאת. היינו בפשיטה גדודית על יעדי מחבלים צפונית למארג' עיון. נענו רגלית במהלך כל הלילה, ליל חורף. אני זוכר אותו כאחד הלילות היותר גשומים, מה שעזר לנו להתקרב ליעדים. תוך כדי הלחימה על היעד, עליתי עם פלוגה אחת, המג"ד עלה עם פלוגה אחרת. הלחימה הייתה מטווח מאוד קצר. מישהו מהצד השני היה מספיק זריז והצליח לפגוע בנו. לצערי נהרג לנו חייל באותה תקרית. אני נפגעתי מכדורים ביד ובירך. אני זוכר שברגע הראשון, מה שהיה חשוב לי זה להמשיך ולתפקד. זה כאב אבל לא שיתק אותי מבחינת התפקוד. זה היה לקראת סוף התקיפה וכיוון שגם המ"פ נפצע, מיניתי את מי שלימים נלחם לצדי על הבופור ונהרג, גוני הרניק ז"ל, כאחראי על הלחימה, שהסתיימה כמה דקות אחר כך. קיבלתי טיפול בשטח כמו כל לוחם שנפצע ופינו אותי ואת שאר הפצועים לבית החולים." ~ על פציעתו בהתקלות בלבנון ב־1978, מתוך ראיון לביטאון "הלוחם", דצמבר 2006
"זה היה ביום ראשון ט"ו בסיוון התשמ"ב (שישה ביוני 1982). כסגן טרי למפקד חטיבת גולני דאז, אלוף משנה ארווין לביא (לימים מפקד אוגדה ונספח צה"ל בסינגפור)‬ הוטלה עליי המשימה לפקד על כוחות משולבים של סיירת גולני וגדוד 51 של החטיבה. המטרה – לכבוש את מוצב הבופור ואת יעדי המחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן לטהר את מרחב נבטייה. הבשורה הזו הכניסה את כל לוחמי הסיירת והחטיבה לדריכות מיוחדת. גם אותי. חודשים ארוכים התאמנו לרגע הזה, שבו תישמע הפקודה ונישלח לעבר הבופור, שהיה בעת ההיא נקודת מפתח לפעילות הטרור של אש"ף. החשיבות האסטרטגית וההיסטורית של המקום הזה הפכה את הדחף ואת ההתרגשות הרגילים, שהיינו חווים לקראת כל משימה, לחזקים במיוחד. למרות ההכנות המוקדמות, הציוד והמידע שאספנו מבב עוד מועד, דבר לא הכין אותנו לעוצמתו של המוצב שנגלתה לנו ולקרב הקשה כל כך שציפה לנו לכיבושו. זה היה מאבק עיקש ועקוב מדם, שכאילו סימל את השנים הארוכות שנישאר שם, בארץ הארזים. בתום שעות ארוכות של לחימה ממושכת, חלקה פנים אל פנים, חוסלו עשרות ממחבלי האויב, הבופור נכבש, ודגל ישראל הונף מעל המבצר הצלבני. ואולם, שמחה לא הייתה אחרי הניצחון הזה. שישה לוחמים קיפחו את חייהם בקרב זה, בהם רב-סרן גוני הרניק ז"ל, מפקדה היוצא של סיירת גולני, שהשתחרר מהצבא רק ימים אחדים קודם לכן, אבל התעקש למרות זאת להצטרף ללחימה במקומו של ידידי, משה קפלינסקי, שנפצע מחילופי אש עת החלו הקרבות. גוני ז"ל החל את הקרבות איתי בנגמ"ש, ונפילתו הכתה אותנו בתדהמה. כשליווינו אותו ואת פקודיו בדרכם האחרונה, חשנו כמה כבד הוא מחיר הדמים שנדרש מאיתנו לשלם בעבור המצודה הענקית הזו." ~ על כיבוש הבופור. "מעריב" 27/9/2009 (מקור).
"מבירן ספגתי את עקרון התכנון ארוך הטווח, את היכולת להפריד בין עיקר לטפל ואת הידע לטפח מפקדים." ~ (מקור).
"אורי שגיא שימש לי דוגמה למקצועיות. ממנו למדתי לא רק איך עושים דברים אלא גם למה, מעומקי הטכנוטקטיקה ועד לאסטרטגיה." ~ (מקור).
"זהו עבורי טקס סיום קורס הקצינים האחרון כראש המטה הכללי. לאורך השנים הגעתי פעמים רבות לשערי בה"ד אחד כדי לשוחח עם מפקדי העתיד של צה"ל, והמפגשים‬ עם הרוח המיוחדת שלהם ועם הקסם המיוחד של המקום הזה – הפכו את הביקורים האלו לאחת מהנעימות‬ ‫והחשובות שבחובותיי כרמטכ"ל. שנים ארוכות עברו מאז שהוענקה לי סיכת המ"מ מידי רב-אלוף דוד אלעזר, זכרו לברכה, ואני עדיין זוכר‬ היטב את המסעות ואת האימונים שעברתי בין נופי המדבר של בית הספר לקצינים.‬ ‫לא פחות אני זוכר את יציאתי מכאן אל שדות הקרב של החזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים ואת‬ ‫תמונות הטנקים הישראליים הנסוגים תחת האש המצרית בימים הראשונים של הלחימה." ~ רא"ל אשכנזי נפרד מבית הספר לקצינים (מקור).
"קשה לי לחשוב על אתגר יותר קשה, לאנשים צעירים, מאשר להוביל אנשים אל תוך האש. בתור מי שעבר שם. אני לא חושב שהאנושות מזמנת למישהו בגיל הזה אתגר יותר קשה, מאשר להוביל אנשים לתוך אש. ועל מנת לעמוד בייעוד הזה, המקצוע שלנו הוא הלחימה, הוא המלחמה, והמבחן שלנו הוא התוצאה של המלחמה. אנחנו גם כולנו צריכים להבין את האחריות הגדולה שמוטלת על כתפינו. אני מקווה שאתם מבינים שאנחנו עשינו כאן הצגה, ובמלחמה נשאף לעשות את הדברים גם בהתאמה יותר מבצעית לשטח, ובעיקר בלילה. אבל בהחלט היא נתנה... השיגה את המטרה, להציג את היכולות הללו והן באמת מרשימות. תזכרו שבסוף כל הדבר הזה יהיה ערימה של ברזלים ופיצוצים אם זה לא יפעל בידיים מקצועיות, בידיים שלכם." ~ מתוך נאום שנשא רא"ל אשכנזי בתום תרגיל משולב באירוע פרידה מזרוע היבשה של צה"ל ב- 01.02.2011 (מקור).
"חיילי צה"ל ומפקדיו, בסדיר ובמילואים, צה"ל החל אמש במימוש השלב השני של מבצע 'עופרת יצוקה', שעיקרו התמרון היבשתי בתוך שטחי רצועת עזה. יצאנו למבצע מוכנים, מאומנים וחדורים בתחושה עמוקה של שליחות. לא תאבי מלחמה אנו, אך הזורע הרס וחרדה בבתינו ובקרב משפחותינו, ימצא אותנו נחושים להשכים ולהכריעו. מטרתנו להגן על זכותם של תושבי מדינת ישראל- נשים, גברים, זקנים וטף- לחיות חייהם באין מחריד! אויבנו טעו בפרשם את האיפוק וההבלגה שגילינו, כחולשה. נשיב להם מנה אחת אפיים, נפגע בטרור, בשולחיו ובתומכיו פגיעה קשה ונבהיר לכל מבקשי רעתנו את נחישותנו להבטחת שלומה וריבונותה של מדינת ישראל עדי- עד! אין לנו מלחמה עם האזרחים הפלסטינים, אויבנו הם גורמי הטרור- החמאס וגרורותיו, שהפכו את האוכלוסייה כולה ל'מגן אנושי'. דרכנו לא תהיה דרכם, נממש את משימותינו בנחישות ובתבונה ונשאר נאמנים לערכינו ומורשתנו. לוחמי צה"ל ומפקדיו, עיניים רבות, בכל רחבי הארץ, נשואות אליכם היום בגאווה ובתקווה. מכיר אתכם, את עוז רוחכם ומסירותכם, בוטח בכם וביכולותיכם וגאה על ההזדמנות שנתנה לי לפקד עליכם בשעה זו. נכה באויב מכה ניצחת ונשיב את הביטחון לתושבי הדרום! חזק ונתחזק." ~ פקודת יום שכתב הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, לחיילי צה"ל ב- 04.01.2009 לרגל מבצע "עופרת יצוקה" (מקור).
"כשאני הייתי קצין צעיר המלחמה היתה אחרת. אתה הולך לחזית, אתה יודע איפה היא נמצאת. אתה צריך, כמובן, התרעה. כמו לפני זה, ולא היתה לנו אז התרעה. אתה מגיע לחזית, אתה צריך שיהיה ציוד ימ"חים. זה טרוויאלי כמובן. מרים ת'משקפה מסתכל רגע על הדיוויזיות. רואה את הדיוויזיות של המצרים או הסורים, ומתאים את התוכניות פעולה שלך, ואם אתה מאומן וכשיר, ו... אז אתה תוקף. ו... היום אתה הולך לחזית אין בדיוק קו. אתה מרים ת'משקפת, איפה הדיוויזיות? אין דיוויזיות זה בתוך שטח אורבני. יותר מזה, מה השדה, שדה הקרב מוגדר? כל מיני חפצים עפים לך מעל הראש על ראשיהן עקרות הבית בישראל. יותר מזה, משמעות של הפסד ונצחון. ביום כיפור לפי דעתי לאף אחד לא היה צריך להסביר לא בתעלה, לא במצרים, ולא בחרמונית, בחטיבה של יאנוש או בגדוד של קהלני. מה זה אומר אם הסורים או המצרים עוברים אותם. זה ממש אובדן של נכסים טריטוריאלים של מדינת ישראל. כיבוש. זה יכול להיות רמת הגולן, ואחרי זה החולה ואולי עפולה. היום זה משהו אחר. אבל זה גם משהו מהדבר ההוא, זה נשאר. ויש לנו בסוף צבא אחד. איך בונים כוח גם למלחמה כזאת, גם למלחמה א- סימטרית או נמוכת עצימות כמו שקוראים לה? אם תרצו, עמוס פעם נדמה לי תיאר את זה- 'משיהאב באיראן ועד קסאם בעזה'. ממלחמה ברמת הגולן ועד סכסוך עם ארגון גרילה, עם אותו צבא. איך חיל האוויר הוא רלוונטי לדבר הזה? איזה כוח יבשה אתה צריך? לנו אין כמה צבאות." ~ מתוך הרצאה שנשא אשכנזי באוניברסיטת תל אביב ב 26.01.2012 (מקור).
"במשך 40 שנה בדיוק לבשתי את מדי צה"ל בגאווה, החל מחניך בפנימיה הצבאית ועד לתפקיד הרמטכ"ל אני גאה בשירותי זה. הקדשתי את חיי לביטחון ישראל ואני גאה על תרומה זו. צר לי שנקלעתי שלא בטובתי באמצע שליחותי כרמטכ"ל למתקפה חסרת תקדים". ~בעקבות פרסום טיוטת דו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז, מרץ 2012.
אני זוכר את הרגעים שאחרי, את המיפגש עם המשוחררים, את הטיסה חזרה לארץ. כאשר התקרבנו לנחיתה הסתכלתי למטה ומעולם לא חשתי את מלוא משמעות המלה 'מדינה' כפי שחשתי באותם רגעים." ~ על מבצע אנטבה. מתוך הכתבה "אנשי 2000" מאת עמנואל רוזן, "מעריב", ראש השנה תשמ"ח, 23.09.1987 (מקור).
"הפשיטה הראשונה שלי כמ"פ, שהיתה בפתחלנד למרגלות כפר שובא, למרות שלא קרה בה כלום, משמעותית בעיני יותר מאנטבה, שהגיבורים האמיתיים שלה הם לא הלוחמים אלא אלה שאישרו את המבצע. היום אני מבין את עוצמת האחריות, אני תופש מה הם לקחו על עצמם. אז לא הייתי מודע לזה. מה שכן ריגש באנטבה זו התחושה של שליח מצווה." ~ מתוך הכתבה "אלוף המקרה" מאת אביחי בקר, "הארץ", 20.05.1998 (מקור).
"זה חלק מהחיים שלנו. יש בני מזל, וכל מיני כאלה שמציגים את עצמם כבני סמכא. אם הם רוצים לעשות 'באדי קאונט', אני מוכן לעשות איתם. כולל שרי ביטחון לשעבר. הם לא עברו את ההתבוססות הזאת בדם שאנחנו עברנו. אנחנו, שומרי החומות. לא רק במלחמות, אלא גם בין המלחמות. על הגדרות של מדינת ישראל, ועל הגבולות שלה. עסקנו הרבה, עסקנו? חיינו בתוך הדבר הזה. כל הזמן. גם אני, וגם קפלן. קפלן היה מח"ט 769, מח "ט גולני. לא היו לו נפגעים והרוגים? לא היו מחבלים? כשהוא היה מפקד אוגדה 91, תשאלי אותו כמה נפגעים היו לו, ושיירות ומטענים ובופור (הכוונה לתקופה האחרונה של צה"ל בלבנון, כשקפלן היה מפקד אוגדה ואשכנזי אלוף הפיקוד - חק"ב). היה לנו שבוע שחבר'ה של חיזבאללה פשוט הורידו לנו חיילים עם טילי נ"ט. זה היה כבר לקראת הסוף. אני לא אשכח את השבת הזאת, כשנהרג החייל האחרון בבופור, צחי איטח. אנחנו יושבים, אני אומר להם, 'חברים, אנחנו הכי מקצוענים במזרח התיכון. לא ייתכן שאנחנו לא מוצאים פתרון'. ונסענו לבופור. כי חיילים פחדו לעלות לעמדות. זה העולם שלנו. אנחנו כל היום בחזית המדממת. אנחנו על התפר המדמם כל הזמן. מי היה שם? היחידות המיוחדות לא היו שם. פשיטה פה פשיטה שם. אבל אנחנו גדלנו שם. מה זה הסיפור של לבנון? זה קשר מדמם שעל התפר שלו יושבים כל הזמן החיילים האלה." ~ על הלחימה בדרום לבנון. מתוך הכתבה "ההר זוכר הכל: הפצע מהבופור עדיין מדמם" מאת חן קוטס בר, "מעריב", 10.06.2012 (מקור).
"אני הגעתי מאזורי הספר, ככה פעם קראו לזה. משם אני הגעתי. אתם יודעים מה הצבא נתן לי? הזדמנות שווה." ~ מתוך ערב פרידה מאגף כוח אדם

פרשת הרפז

"הרפז לא היה מבאי ביתי."
- "הוא בחר להגיד את מה שהוא אמר, ושיעמוד אחר כך מאחורי המילים...הייתי בביתו... מספיק פעמים." ~ הרפז בראיון לאילה חסון בתשובה לשאלה אם ביקר בביתו של גבי אשכנזי
ההחלטה על כך שכהונתו לא תוארך לא הייתה קלה ונראתה לא טבעית בעיני רבים, אך התקבלה מתוקף סמכותי אחרי הפעלת שיקול דעת מעמיק מעורבים פה עניינים אתיים, נורמטיביים ואפילו ומקצועיים מדרגה ראשונה" ~ אהוד ברק על ההחלטה שלא להאריך כהונתו של גבי אשכנזי כרמטכ"ל
"תהיה מלחמה" ~ בסיום פגישתו עם אהוד ברק בה נמסר לו שכהונתו לא תוארך
"בועז היה מדבר עם רונית^[1], דיבר על דברים ששמע, תכנן תכנונים לפגוע וכאלה דברים."
"האם יכול להיות מצב שמפקד מחזיק חודשים מסמך נגד פקודו ולא מראה לו? להסתיר את הדבר הזה ולהשתמש בו כמטען צד בדרך לקריה זה דבר חמור ביותר. אם הייתי מח"ט ושני מג"דים היו פועלים זה נגד זה, הייתי קורא אותם לסדר. הוא לא נהג כפי שצריך לנהוג מפקד כלפי פקודו ואמרתי לו את זה." ~ יואב גלנט
"אם ראש המוסד צודק, מפקד צבא הגנה לישראל עמד מאחורי מהלך שהסית את הציבור הישראלי נגד ממשלת ישראל. אם ראש המוסד צודק, ראש המטה הכללי הוביל התקוממות בלתי מזוינת נגד הממשלה הנבחרת. על פי גרסת תמיר פרדו, לא רק מרד-קולונלים היה כאן בקיץ 2010, אלא מרד של גנרל. מרד של הגנרל. פוטש." ~ארי שביט
"מידת מעורבותו של אשכנזי באיסוף החומרים, לא הייתה פאסיבית... ולא התמצתה במודעות סבילה למעשי וינר והרפז. מהשיחות והעדויות עולה שאשכנזי לא טמן ידו בצלחת - אלא גילה עניין בקבלת מידע מכפיש נגד שר הביטחון ואנשיו, כמו בהפצתו." ~ יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה. קישור (החלטת היועץ המשפטי, פרשת הרפז)

נאמר עליו

"בימים שבהם התמודד מול דן חלוץ על הרמטכ"לות, כמה זה נראה עכשיו רחוק, בחר גבי אשכנזי, מכל היתרונות האפשריים שלו על מתחרהו, לציין דווקא אחד לא צפוי: אני יודע מה זה לחטוף. זה לא משהו שבצה"ל מציינים בדרך כלל בארסנל הניסיון המעשיר של קצין, אבל אשכנזי היה חוזר לימים נעדרי התהילה של ההתשה בחזית הסורית, אחרי מלחמת יום הכיפורים. הוא מפקד מחלקה צעיר בגדוד 12 של גולני (המלחמה תפסה אותו באמצע קורס הקצינים), החטיבה מחזיקה קו במובלעת שנכבשה במלחמה, ומדי יום אנחנו והם יורים וחוטפים. לקחי המשמעת המבצעית, ההתמדה, היכולת להחזיק מערכת גם בתנאים שלא הורגלה בהם ושכל מהותה (בוודאי בצה"ל, המצטיין כשהוא מסתער ולוקה במגננה ובאורך רוח) מתנגדת לו, ובעיקר ההבנה שהקרב אינו רק ניצחון מהיר, חלק ואלגנטי – כל אלה היו בעיניו נכסים חיוניים למי שרוצה לפקד על הצבא. אשכנזי עלול להטעות את מי שאינו מכיר אותו, בוודאי את מי שכל מה שהוא יודע עליו הוא דיוקנו אוכל העקרבים מ'ארץ נהדרת'. הוא הרמטכ"ל הראשון זה עשרות שנים שבקורות חייו הצבאיים לא מופיעה המילה המיתולוגית 'סיירת', אבל בכל רמה, מקמב"ץ גולני ועד ראש חטיבת המבצעים ועוזר ראש אג"ם, היה גם בתפקידי מטה. הוא אדם חם, פיקח, חד חושים, מיומן מאוד במערכות אנושיות וזהיר. ההימנעות הנזירית שלו מתקשורת מאז נכנס לתפקידו אינה רק מסר שצה"ל חוזר לצניעות ולהסתגרות, אחרי הפריצות התקשורתית והפוליטית בימיהם של חלק מקודמיו. היא גם תואמת את הזהירות שלו, לעתים גם בזמנים שחלק מפקודיו היו רוצים שידבר." ~ עפר שלח, במאמר בעיתון "מעריב", 10 בינואר 2009 (מקור).
"החפ"ק היה מלא קציני חי"ר. אחד מהם היה גבי אשכנזי, מקצוען יוצא מהכלל." ~ מתוך הספר "איש צבא" מאת אלוף יוסי פלד עמוד 361.
"אך עדיין יש לו יתרת זכות גדולה. אין מפקד שלא עשה שום שגיאה. גבי אשכנזי הוא אחד המפקדים שאהיה מוכן ללכת אחריהם בלילה חשוך לכל מקום." ~ האלוף יוסי פלד על אשכנזי לאחר אירוע חטיפת החיילים בהר דב (מקור).
"גבי היה אצלי מ"פ וקצין מבצעים חטיבתי, והיה איתי באנטבה ובעוד כל מיני פעולות. ליווינו האחד את השני הרבה." ~ האלוף במיל' אורי שגיא על רא"ל גבי אשכנזי. מתוך הכתבה "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", מאת אבי צור, ביטאון נכי צה"ל "הלוחם", גיליון 22, אפריל 2010 (מקור).
"הצבא הזה, בעיקר בתקופה של אשכנזי, לפי דעתי חזר לעצמו." ~ האלוף במיל' אורי שגיא על רא"ל גבי אשכנזי. מתוך הכתבה "היינו קרובים להסכם עם סוריה הרבה יותר ממה שהציבור יודע", מאת אבי צור, ביטאון נכי צה"ל "הלוחם", גיליון 22, אפריל 2010 (מקור).
"הייתה לי הזכות להכיר את כל 18 הרמטכ"לים שקדמו לך. זה לקח לי הרבה זמן, אבל עכשיו אני יכול לעשות, בניגוד לכם הצעירים, השוואה אמיתית בין כולם. תרומתך לביטחון ישראל ייחודית, מצויינת ולתפארת. היית אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר שידעה ישראל והפעם אני מצדיע לך." ~ נשיא המדינה שמעון פרס על רא"ל אשכנזי (מקור).
"אני מאמין בגבי כאדם, כחבר. ואני בטוח, שחלק גדול מהאשמות נגדו יתברר כלא יותר מרכילות. אני מאחל לגבי היוצא לדרך חדשה, שיצליח בה. כאזרח אני מודה לו על ארבע שנים של עבודה קשה, עם אחריות עצומה, שבהן הוא עמד בכבוד ובהצטיינות. גבי אהב את החיילים, ואפשר לומר בחיוך שגבי נשאר חייל, גולנצ'יק, עד יומו האחרון במדים." ~ רא"ל במיל' אמנון ליפקין-שחק על רא"ל אשכנזי (מקור).
"צה"ל זכה במפקד למופת באחת התקופות המאתגרות בתולדותיו. על כך מודים לך היום מפקדים, חיילים ואזרחים. בתקופתך החזרת ללקסיקון הצה"לי את המונחים שהיו שגורים בפי כולנו: ניצחון, אחריות, דוגמה אישית ומשמעת מבצעית." ~ רא"ל במיל' שאול מופז על רא"ל אשכנזי (מקור).
"היום בצהריים, אחרי הטקסים, מסיבות הפרידה והמחמאות שיורעפו עליו - בצדק - ישוב גבי אשכנזי לביתו ויפשוט את מדיו בפעם האחרונה. מרגע וזה ואילך יוכל סוף-סוף לפנות זמן לעצמו ולמשפחתו אחרי שנים בהן הקדיש את חייו לביטחון המדינה, ומן הסתם גם שילם על כך מחירים אישיים. הטלפונים באמצע הלילה יפסיקו לצלצל, השינה תהיה חלקה ולפתע יהיה לו זמן פנוי. בזמן הפנוי הזה יוכל גבי לסקור את מה שעשה ב-39 השנים האחרונות: מלוחם ומפקד בחטיבת גולני, דרך תפקידי מפקד חטיבה ומפקד אוגדה, ועד אלוף פיקוד הצפון, סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל, תרומתו לביטחון ישראל ניכרת בכל מקום ורשומה באותיות זהב בספרי ההיסטוריה." ~ רא"ל במיל' משה יעלון על רא"ל אשכנזי (מקור).
"הוא קצין מצטיין. אין מישהו היום עם יותר ניסיון ממנו או עם ידיעה צבאית יותר גדולה ממנו." ~ האלוף ישראל טל על רא"ל אשכנזי כרמטכ"ל. מתוך הכתבה "המלים אחרונות של האלוף ישראל טל", מאת דוד זולדן, "הארץ", 23.09.2010, (ראיון).
"באחד המבצעים פשט כוח של גולני, בפיקוד המח"ט גבי אשכנזי, על בסיס של החזבאללה שאותר בחווה חקלאית המכונה מזרעת אל- חמרא שברמת נבטיה. כוח הסיירת, בפיקודו של ארז, שהוביל את המבצע, התגנב עד שהגיע ממש מתחת לאפם של השומרים. אז פתח באש וחיסלם. מעללי ההתגנבות למזרעת אל- חמרא סופרו בחטיבה עוד שנים רבות." ~ מתוך הספר "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל משה "צ'יקו" תמיר עמוד 29.
"הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, נכנס היום (חמישי) באופן חשאי למספר שעות לרצועת עזה. הרמטכ"ל לווה על ידי מפקד אוגדת עזה תת אלוף אייל אייזנברג והגיע יחד עם מאבטחיו לחוליית הפיקוד הקדמית של חטיבת גבעתי בצפון הרצועה. אשכנזי נפגש גם עם מפקד חטיבת גולני אבי פלד שנפצע בתחילת השבוע וחזר לפעילות מבצעית ובנוסף שוחח עם חיילים." ~ מתוך הכתבה "הרמטכ"ל ביקר בחשאי את הלוחמים בעזה", מאת יהושע בריינר, אתר "וואלה", 08.10.2009 (מקור).
"בשנת 1972 התגייס אשכנזי לצה"ל, לגדוד 12 של חטיבת גולני. קורס הקצינים שאליו יצא הופסק במפתיע בגלל מלחמת יום כיפור. הוא נשלח לחזית הלחימה הסמוכה לאגם המר בסיני כצוער. 'כנער וכחייל צעיר גדלתי על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים,' סיפר פעם בראיון. 'כמו כולם, אני מניח, חייתי עם הדימוי של הצבא הבלתי מנוצח וסמכתי על העוצמה הצבאית הישראלית. האמנתי כי שום צבא ערבי לא יוכל לנצח אותנו. כל זה התנפץ לי בפנים באחד הימים הראשונים של המלחמה, כשראיתי טנקים ישראלים מסתובבים ונסוגים תחת אש מצרית.' לאחר המלחמה נבחר אשכנזי לחניך מצטיין בבה"ד 1 וקיבל דרגות קצונה מהרמטכ"ל דוד אלעזר. הוא חזר לחטיבה כמ"מ, וחלק דירת רווקים ברמת גן עם המ"פ (לימים תא"ל) אהוד שמחוני. 'לא היה אפשר שלא להתרשם מיכולותיו,' סיפר עליו שמחוני. בתוך זמן קצר הוא מונה לקצין מבצעים בגדוד, ומאוחר יותר החליף אותי כמ"פ. הוא היה קפדן, קשוח ומקצוען, ואת זה תפסו גם הוותיקים בגדוד. אשכנזי קרע להם את הצורה באימונים, אבל בסוף היום ידע לשבת איתם ולשתות קפה. הם הלכו אחריו באש ובמים.' בשנת 1976 צירף אורי שגיא, מפקד חטיבת גולני, את אשכנזי הצעיר לכוח המעטפת שנחת באנטבה במסגרת המבצע המפורסם לשחרור בני הערובה. 'גולני, בשנות השבעים, ניסתה להצטרף למועדון היוקרתי הזה של חטיבות, או יחידות העילית של צה"ל.' סיפר אשכנזי. 'היתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים'." ~ מתוך הספר "הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל", מאת דן מרגלית ורונן ברגמן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2011, עמודים 41-42.
"לגבי יש הרבה חולשות אחרות, אני לא חוזר בי משום דבר שאמרתי, אני עוד אדבר איתך על זה, אבל הוא איש מקצוע. זאת אומרת, אתה מדבר עם גבי אשכנזי, או איתך, אתה יודע מראש שכל מה שאתה חשבת עליו, כל מה שאתה תחשוב עליו, באופן אוטומטי הראש של אנשים שהם מחוברים מבצעית לאדמה הוא שם." ~ אהוד ברק על גבי אשכנזי. מתוך הכתבה "התמלילים הסודיים מלשכת שר הביטחון" מאת מיר אורן, "הארץ", 18 בינואר 2013‬ (מקור).